זהר

קיז) ת"ח, אלמלא דאנסיבת שרי לגבי פרעה, לא אלקי הוא, ואלקאותא דא גרים אלקאותא לבתר כן, דילקון מצרים בנגעים גדולים, כתיב הכא נגעים גדולים, וכתיב התם ויתן ה' אותות ומופתים גדולים ורעים במצרים, מה להלן עשר מכות, אף כאן עשר מכות. כמה דעביד קב"ה נסין וגבורן לישראל ליליא, אוף הכא עבד לה קב"ה לשרה נסין וגבוראן ליליא.

פירוש הסולם

קיז) ת"ח אלמלא דאנסיבת וכו': בוא וראה אלמלא לוקחה שרי אל פרעה לא היה פרעה מוכה, והכאה זו גרם הכאה לאחר מכאן, שיוכו המצרים בנגעים גדולים, ביציאת ישראל ממצרים, כי כאן כתוב ​נגעים גדולים, ושם, ביציאת ישראל ממצרים, כתוב, ​ויתן ה' אותות ומופתים גדולים וגו'. ויליף גזירה שוה, גדולים גדולים, מה שם הם עשר מכות, אף כאן, הוכה פרעה עשר מכות. וכמו שעשה הקב"ה לישראל נסים וגבורות בלילה, אף כאן, עשה הקב"ה נסים וגבורות בלילה. הרי, שבשעה שעשה המכות לפרעה, בשביל שרה, היה צופה ומביט לחזור עליהם ולעשותם בגמר שלימותם לאחר זמן, בעת יציאת ישראל ממצרים.
ויש כאן עמקות מאד נפלא, ומוכרחני להאריך בו, להיותו הקוטב של כל המאמר שלפנינו. והנה כבר נתבאר לעיל (דף מ"ד ד"ה ביאור) שסוד הכלים והניצוצין של מוח החכמה דאדם הראשון, שנשרו ממנו בסבת החטא דעץ הדעת ונמסרו לקליפות, המה נמסרו למצרים, שה"ס חכמת מצרים, שבשעה שישראל יבררו כל הכלים הללו מהם ויחזירו אותם לקדושה, נאמר אז, והאבדתי את חכמת מצרים. אמנם אין הבירור הזה יוכל להעשות אלא על ידי המצרים עצמם, ולא ע"י עובדי השם, כי אי אפשר לבררם לצורך הקדושה, זולת אם ימשיך לתוכם אור העליון ממעלה למטה, כי כמו שנפגמו על ידי המשכת האור ממעלה למטה, שה"ס איסור עץ הדעת (כנ"ל בראשית ב' דף ק"ע ד"ה ועל ע"ש) כן צריך להיות טהרתם מהקליפות ע"י המשכת האור אליהם מלמעלה למטה. שזסו"ה, ​כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר וגו'. (במדבר ל"א). כי הכלים לא יפלטו מתוכם בליעת הטומאה, שה"ס זוהמא דחויא, שנבלע בהם בחטא עצה"ד, זולת שיכשירו אותם באותו הדרך שבלעו האיסור, דהיינו על ידי המשכת האור ממעלה למטה שהוא החטא דעצה"ד. ולפיכך אי אפשר שיעשה זה אלא על ידי המצרים עצמם, שחטא דעץ הדעת וזוהמתו דבוקה בהם, והמה מבררים הכלים ונותנים אותם לישראל. בסו"ה ​יכין רשע וצדיק ילבש. ובכדי שימסרו הכלים לישראל צריכים לזה ב' פעולות. א) היא בדרך כפיה, דהיינו שהקב"ה מכריחם על ידי מכות ויסורים, עד שימסרו אותם לישראל. ב) שהמסירה עצמה צריכה להיות מדעתם ומרצונם הטוב, שהסו"ה, ​וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום וינצלו את מצרים (שמות י"ב) הרי שלא יכלו ישראל לנצל את מצרים זולת על ידי מציאת חן שמצאו בעיני מצרים. וכן ז"ס שהקב"ה לא הוציא ישראל ממצרים בעל כרחו של פרעה אלא שצוה אליו,​ שלח את עמי ויעבדוני, דהיינו דוקא בהסכמתו, וכן היה באמת אחר מכת בכורות, שנאמר, ​ויקם פרעה לילה וגו' ויאמר קומו צאו מתוך עמי וגו' ולכו עבדו את ה' כדברכם. כי הוא מטעם הנ"ל שאין הכלים והניצוצין האלו נמסרין מהמצרים לישראל אלא מדעתם ורצונם, וע"כ היה צריך פרעה לקום לילה ולומר לישראל מדעתו ורצונו, קומו צאו מתוך עמי וגו', שבדבורים הללו מסר להם הכלים מדעתו ורצונו.
ואין המוחין הללו נגמרים שהם מדרגת אור החיה, אלא בג' פעמים, שהם ג' בחינות מוחין. א) בדרך נסיון, כמו אברהם, שלא צוהו הקב"ה לרדת מצרימה, אלא ששלח רעב בארץ, והכריחו בזה לרדת מצרימה מדעתו עצמו, ואחר שלוקחה שרה בית פרעה ונצטער כל אותו הלילה, השב שהענישהו הקב"ה על החטא שירד למצרים ונתחבר ברשעים הללו. ואחר שעמד בנסיון ולא הרהר אחר מדותיו ית', זכה לקבל מפרעה את הכלים והניצוצין למוחין הגדולים, שנפלו לרשותו בעת החטא דעץ הדעת כנ"ל, בסו"ה ​ולאברם היטיב בעבורה וגו', וכן ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו, כדוגמת הכתוב ביציאת מצרים, ​ויהי בשלח פרעה את העם וגו'. שבזה מסר לו פרעה את הכלים מדעתו ורצונו הטוב כנ"ל. ובחינה זו נבחנת לבירורי הכלים, למוחין דו"ק של המדרגה דאור החיה, והוא מטעם שלא השיג אותה על ידי דבר ה', זולת ע"י חטא ונסיון.
ב) הוא על ידי מאמר ה', שהקב"ה אמר לו לרדת למצרים. וזהו מבואר בדבר ה', בהכתוב, ​ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. שה"ס מוחין דחיה ממש. וכן אמר ליעקב ​אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה וגו'. ולפי שהירידה היה ברשות הקב"ה, ע"כ הכלים שהוציאו משם חשובים ביותר, וזכו בהם למוחין הגדולים דחיה. שה"ס המוחין דליל פסח.
ג) בסוד המעמד הקדוש, שזכו לשמוע מפי הגבורה ​אנכי ה' אלקיך אשר הוציאך מארץ מצרים וגו' שז"ס ההמשך של גילוי המוחין דיציאת מצרים, וה"ס המוחין דיחידה, שה"ס חרות ממלאך המות כנודע. והנה נתבאר שאין המוחין הללו נשלמים אלא בג' פעמים. ואטעם, שבפעם הא'. המה מחויבים לבא בדרך חטא ונסיון, הוא, משום שתחילת הבירור נעשה באיסור על ידי המצרים כנ"ל, ואם היה הקב"ה מצוהו לרדת מצרים, היה מתדבק בהם, ובמעשיהם הללו, ולא היה פורש מהם לעולם, וע"כ היה מוכרח לבא מעצמו בדרך חטא, כדי שימהר להסתלק מהם.
וזה אמרו (באות קט"ז) ווי לאינון חייביא וכו' ואינון לא מסתכלי דכל מה דהוי בעלמא, מעם קב"ה איהו. חייביא דעלמא, פירושו אותם שהתחילו לקבל מדרגות קדושות, ונתעכבו בתחילתם ואינם משיגים יותר, וזה עון פלילי, שהזהר מכנה אותם דעיילי ולא נפקי, ועיקר עכובם יקרה להם, בעת השגת מוחין דחיה בפעם הא' הנ"ל, מפאת שחושבים שמוחין הללו השיגו ע"י מעשיהם הם ולא על ידי הקב"ה, ואם היו חותרים לדעת ולהבין כמו אברהם, דכל מה דהוי בעלמא מעם קב"ה איהו, אז היו זוכים לבחינה הב' שהקב"ה יצוה אותם לרדת למצרים, שה"ס השגת מדרגה הגדולה מוחין דחיה, כמו שזכו ישראל ביציאת מצרים בליל פסח, כנ"ל. וז"ש ואנון לא מסתכלי, דהיינו שאינם מסתכלים להבין ולדעת כמו אברהם וז"ש דאיהו ידע בקדמותא מה דלהוי בסופא וכו' ואלקאותא דא גרים אלקאותא לבתר כן וכו'. שצריכים להסתכל עד ושיזכו וישיגו שאלו המכות שקבל פרעה בפעם הא' באברהם, היה תכף על ידי הקב"ה עצמו, שהיה אז צופה ומביט בראשית מה שיהיה באחרית, ביציאת מצרים, דהיינו שהם רשימה והכנה לבירורי המוחין, שישיגו בשעה שיתן להם רשות לרדת מצרים, כמו שנתן רשות לישראל, שאמר לו אנכי ארד עמך מצרים וכו' כי הזוכה לזה ישיג אז המוחין הגדולים דאור החיה, כנ"ל. וזהו שמשוה הנסים של שרה, לנסים של יציאת מצרים. כי כל המעשים דבחינה א' דמוחין דו"ק דחיה הם רשימה והכנה להמוחין דבחינה ב', שהם מוחין דחיה. וגם אברהם עצמו זכה בידיעה זו, כמ"ש, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' שבידיעה זו השיג גם הוא אותם המוחין דיציאת מצרים.