זהר

קיז) כך ההוא יומא, הלולא דמלכא במטרוניתא, חדוותא דאבא ואימא עליה. חדוותא דעלאין ותתאין. בחדוותא דמלכא, כלהו חדאן, ולא יצטערון ביה. על דא כתיב וקראת לשבת ענג. מאי ענג. ענג לא אשתכח אלא לעילא באתר דקדש עלאה שארי. כד"א, אז תתענג על יי'. דהאי ענג על יי' הוא. והאי יומא דהוא הלולא דמלכא, אתעטר בההוא עטרא דענג הה"ד וקראת לשבת ענג. מה דלא אשתכח הכי בשאר יומין.

פירוש הסולם

קיז) כך ההוא יומא וכו': כך יום ההוא, שבת, הוא סעודת השמחה של המלך עם המלכה, שהם ז"א ומלכות, והשמחה של או"א, עליו שמחים העליונים והתחתונים. בשמחת המלך הכל שמחים ואינם מצטערים בו. ע"כ כתוב, וקראת לשבת ענג. מהו, ענג. ומשיב, ענג אינו נמצא אלא למעלה, במקום שקדש העליון שרוי, דהיינו באו"א עלאין, כש"א, אז תתענג על ה', דהיינו למעלה מז"א, כי ענג הזה הוא למעלה מה' הוא, דהיינו באו"א שהם למעלה מז"א. ויום ההוא, שבת. שהוא סעודת השמחה של המלך, מתעטר בעטרה זו של ענג, מאו"א עלאין. ז"ש וקראת לשבת ענג. מה שלא נמצא כן בשאר הימים.