זהר

קיז) וכלהו אתוון אגליף ברוחיה אלישע, בגין לקיימא ליה באתוון דשבעין ותרין שמהן, וקרא ליה חבקוק. שמא דאשלים לכל סטרין, אשלים לחבוקין, כדאתמר, ואשלים לרזא דמאתן ושיתסר אתוון דשמא קדישא. בתבין אתקיים לאהדרא רוחיה, ובאתוון אתקיים כל גופיה על קיומיה, ועל דא אקרי חבקוק.

פירוש הסולם

קיז) וכלהו אתוון אגליף וכו': וכל האותיות האלו חקק אלישע, ברוחו של חבקוק, בשביל להחיות אותו באותיות של ע"ב שמות. וקרא אותו חבקוק. שהוא שם המשלים ומרמז לכל הצדדים, כי משלים ומרמז על שני חבוקים, כמו שאמרתי, ומשלים ומרמז לסוד מאתים ושש עשרה אותיות, של השם הקדוש, כי חבקוק בגי' מאתים ושש עשרה, שמהם נצטרפו ע"ב שמות כנ"ל. בע"ב תיבות החיה והשיב רוחו, וברי"ו אותיות החיה כל גופו על קיומו. וע"כ נקרא חבקוק.
פירוש. כי חבקוק מורה על ב' חבוקין, והיינו דאשלים לחבוקין, גם חבקוק בגי' רי"ו, והיינו אשלים לרזא דרי"ו אתוון, והביאור הוא, כי החכמה נקראת רזא דרי"ו אתוון, אמנם צריכים לחבוק, דהיינו להתלבשות חסדים כנ"ל, ובחבוק הראשון שהיה מסטרא דאמיה, עוד לא היתה החכמה יכולה להתגלות ברי"ו אתוון, כי הס"א היתה לה אחיזה באודם דאמיה, אלא עתה שאלישע המשיך לו חבוק מחסדים דעלמא עלאה, דאו"א, נצטרפו האתוון לתבין, ומוחין דחכמה נתלבשו בתבין בקביעות, כי בחסדים דעלמא עלאה אין אחיזה עוד לס"א. והשם חבקוק, מורה על ב' חבוקין שהוא על חבוק דאמיה, ועל חבוק הנוסף בו מאלישע, והוא נשלם מכל סטרין, הן מחכמה בכל השלמות, והן מחסדים בכל השלמות, וז"ש אשלים לחבוקין,ואשלים לרזא דרי"ו אתוון, חבוקין הם החסדים דאו"א, ורזא דרי"ו הוא החכמה.
וז"ש, בתבין אתקיימא לאהדרא רוחיה, ובאתוון אתקיים כל גופיה על קיומיה: כי התבין שנצטרפו מרי"ו אתוון נעשו ע"י החבוק הב' של אלישע, שע"י החבוק הזה חזר לתחיה, שהם המשכת החסדים מעלמא עלאה, שאין שם אחיזה לס"א שהוא המיתה. וברזא דרי"ו אתוון נתקיימה בו החכמה, שהיא קיום כל גופו על קיומו, כי מוחין דחכמה משלימים את הגוף בכל השלמות הרצויה.
ויש לשאול, הרי רי"ו אתוון שהיו לו מלידתו פרחו מניה בעת המיתה, וא"כ למה נקרא חבקוק על שם ב' חבוקין הרי החבוק דאמיה פרח מניה בעת המיתה, ואין בו אלא החבוק של אלישע. והענין הוא, כי באמת לא המשיך בו אלישע בעת תחיתו שום דבר חדש מלבד בחינת החבוק שהמשיך לו מאמא עלאה ס"ג, שבה סוד תחית המתים, אבל רי"ו אתוון גם בחינת החבוק דאמיה מב"ן, הנה הן רק חזרו לתחיה, והן אותן רי"ו ובחינת הב"ן, מבעת שנולד, דאל"כ היה כולו נשמה חדשה ולא יתכן לומר בו ענין תחיה. ונמצא שיש לו עתה ב' חבוקין ממש, כי גם חבוק ראשון דאמיה חזר לתחיה, אלא ה"ס, שהב"ן עלה והלביש הס"ג, וכיון שהב"ן הוא במקום הס"ג, ע"כ נבחנים החסדים שהם מעלמא עלאה, ואין בהם אחיזה לס"א שהוא המיתה. וע"כ נקרא חבקוק על שם ב' חבוקין.