זהר

קיז) כד הוה עייל שבתא, והוה חב אדם, אתעבידו מההוא רוחא שמאלא, בריין מתפשטן בעלמא, ולא אסתיימו גופא דלהון. ואתחברו בהאי גופא דאדם, בדכורא ונוקבא, ואתילידו בעלמא. ואלין אקרון נגעי בני אדם. תנא, עלאין מנייהו דלא אתדבקו לתתא, ותליין באוירא, ושמעין מה דשמעין מלעילא. ומנייהו ידעין אינון אחרנין לתתא.

פירוש הסולם

קיז) כד הוה עייל וכו׳: כשנכנס השבת, והאדם כבר חטא, נעשו מרוח שמאל ההוא, בריות המתפשטות בעולם, שלא נגמרו הגופים שלהם, דהיינו שדים, ונתחברו בגוף הזה של אדם בזכר, ובנקבה שהיא חוה, והולידו בעולם, ואלו נקראים נגעי בני אדם למדנו שיש רוחות עליונים, מאלו שנעשו מרוח השמאל דאדם הראשון, שהם אינם מתדבקים למטה בעולם הזה, ותלוים באויר, ושומעים מה ששומעים מלמעלה, ומהם יודעים רוחות אחרות שלמטה בעולם הזה, הנראים לאנשים בחלומם ומודיעים להם. (כנ״ל ויקרא אות תל״א).