זהר

קיז) ובגין דאלין גבורן, לא נחתין אלא בעיבא, ויומא דעיבא לא נייחא רוחיהון דקיימי עלמא, אלא בגין דעלמא אצטריך להו. מאי טעמא. בגין דעלמא בדינא אתברי, וכלא בעיא הכי. בג"כ כלא בעובדא תליא מלתא. וע"ד, כהנא בעובדא ותקונא דאיהו עביד לתתא, אתערו עלאין ותתאין לתקנא לון, ומתתקני על ידוי.

פירוש הסולם

קיז) ובגין דאלין גבורן וכו': ומשום שאלו הגבורות אינם יורדים אלא על ידי עננים, שהם דינים, וביום המעונן, אין הרוח של עמודי העולם מתישב בהם, אלא כך מוכרח להיות משום שהעולם צריך להם, מהו הטעם, הוא משום שהעולם נברא בדין, דהיינו ​בראש השנה, כנ"ל בדבור הסמוך, ומשום זה, צריכים הדינים להתגלות תמיד עם המים שה"ס הארת החכמה, כדי שהרשעים לא יתאחזו בקו שמאל, ויחזירו הדינים דראש השנה, (כנ"ל פקודי אות שע"ו) והכל צריך להיות כך. משום זה הכל תלוי במעשה. וע"כ הכהן בהמעשה והתקון שהוא עושה למטה דהיינו מעשה הקרבן, מתעוררים עליונים ותחתונים לתקנם ומתתקנים על ידו, אף כך, ע"י המעשה ​דד' מינים, וערבה ​שבהושענא רבא, מתתקנת החכמה ע"י הדינים שמתגלים עמה. שלא תהיה בה אחיזה לרשעים.