זהר

קיז) אשתאר יוד קא, קא, דסליק לחשבן ל״ב. ואיהו ב׳ מן בראשית, ל׳ לעיני כל ישראל. ועוד איהו ל״ב אלהים דעובדא דבראשית, דעליה אתמר כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה.

פירוש מעלות הסולם

קיז) אשתאר יו״ד ה״א וכו׳: נשאר יו״ד ה״א ה״א, משם מ״ה, שעולים לחשבון ל״ב, והוא ב׳ מן בראשית. ל׳ מן לעיני כל ישראל שהוא כללות שאר התורה, ועוד יש בג׳ אותיות יו״ד ה״א ה"א, הוא ל"ב פעמים אלהים, שנאמר במעשה בראשית, שעליו נאמר כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה, כי ל״ב של בלב״י ה״ס ישסו״ת שיש להם ע״ס, ועם כ"ב אותיות של זו״ן הנכללים בהם הם ל״ב אלהים, והיינו בעת שעולים ישסו״ת לראש א״א ומקבלים הארת חכמה מל״ב נתיבות החכמה, כי ל״ב נתיבות החכמה עושים בישסו״ת ל״ב שמות אלהים שה״ס ל״ב פעמים שם אלהים הנזכרים במעשה בראשית. ועם סוד עשרה מאמרות שה״ס ע״ס של החסדים מאו״א עלאין נשלם שם מ״ב שבגימטריא לב״י. ואין החסדים של זו״ן נחשבים לבחינת שם מ״ב טרם שיקבלו מל״ב אלהים הארת חכמה, ונמצא של"ב אלהים משלימים את החסדים להיות בסוד שם מ״ב. (כנ״ל אות צ״ט במעלות הסולם ד״ה ומה שכתב).
ענין התחלקות שם מ״ה שה״ס ז״א, ונקרא אדם מפני שהוי״ה במלוי אלפין בגימטריא מ״ה כחשבון אדם, לב׳ בחינות: לבחינת י״ג שה"ס וא״ו ולמספר בחינת ל״ב שה״ס יו״ד ה״א ה״א, ההפרש שבהם הוא במציאות המלכות, כי הן מספר ל״ב והן מספר י״ג, שורשם הוא ד׳ אותיות שם הוי״ה, שה״ס ג׳ קוים יה״ו, ומלכות המקבלתם, אלא כשד׳ אלו נכללים זה מזה, יש ב׳ אופני התכללות: א׳ הוא שכל אחד מן הד׳ נכלל מכולם, והם ד׳ פעמים ד׳ שהם ט״ז, ויש בחי׳ ט״ז מצד האורות וט״ז מבחי׳ המסכים, וב׳ פעמים ט״ז הם ל״ב. וזה נתבאר בז״ח פרשת יתרו (אות ק״ב) בסוד ד׳ חיות אריה שור נשר אדם, שה״ס חגת״מ, וז״ל: בהון רשים תלתין ותרין שבילין דאינון נתיבות פליאות חכמה, וכולהו אתכסיין בתלתין ותרין, בין אנפין וגדפין דחיוון, דשש עשר אנפין אינון לארבעתן לד׳ חיוון, ושש עשר גדפין סלקין ל״ב. והטעם שחושבים הפנים בפני עצמן, והכנפים בפני עצמן הוא, כי שורש הכל הוא הקו האמצעי המיחד ומשלים הימין והשמאל שהם י״ה, ומשפיע לה׳ אחרונה, וקו האמצעי נקרא משום זה קו המדה, כמו שנתבאר בזהר בראשית א׳ (אות ר״ה) איהי מדה בין כל ספירה וספירה, וכו׳ שיעור דילה ו׳ ועיין בז״ח פרשת יתרו (אות ק״כ קכ״א) שלכן נקרא קו המדה, משום שהקו הוא ו׳, ויוצא מן המדה שהוא י׳ שה״ס המסך. ולכן נבחנים ב׳ פעמים י״ו, כי מצד ו׳ נבחנים י״ו פנים, ומצד י׳ שהיא המסך שבמלכות הדבוקה בו נבחנים י״ו כנפים.
אופן ב׳ של התכללות הוא, שכל אחד מן הד׳ נכלל רק מג׳, והוא, משום שבבחינה זו נעלמת המלכות אפילו במלכות עצמה, ואין בה רק ג׳ קוים, וכן בג׳ קוים האחרים, ולכן הם ד׳ פעמים ג׳ שהם י״ב, ועצמות המלכות נגנזה בסוד א׳ שבמילוי וא״ו, (ז״ח יתרו אות ק״ד ק״ה) והטעם למה בל״ב שבילים חושבים את המלכות בהתכללות, ובי״ג אין חושבים את המלכות, שורש הדברים הוא במוחין דז״א, כי יש בז״א ב׳ בחינות מוחין: א׳ מוחין הנמשכים מאו״א שהם ד׳: חכמה, בינה ימין דדעת שהוא בחינת ז״א, ושמאל דדעת שהוא מלכות. ב׳ הם המוחין הנמשכים מבחינת ישסו״ת שהם רק ג׳ מוחין חב״ד. והטעם הוא, כי ממוחין דאו״א מושפעים רק חסדים, וי׳ שה״ס מלכות אינה יוצאת מאויר שלהם. וע״כ יש בקו אמצעי שתי בחינות ימין דדעת שהוא סוד ז״א, ושמאל דדעת שהוא מלכות. משא״כ בישסו״ת שמלכות יוצאת מאויר שלהם, וקו האמצעי מיחד הימין והשמאל להמשיך חכמה מהם, שלכן המלכות נכללת ונעלמת בז״א, בסוד מסך דחירק, ואינה נראית לבחינה בפני עצמה, וע״כ אין במוחין דישסו״ת יותר מג׳ מוחין שהם חב״ד. (עיין באדרא רבא אות קפ״ט - קצ״א בסולם מאמר ג׳ מוחין דז"א).
וזה אמרו (באות קט״ז) וא״ו ביה רזא דפורקנא דאיהו רשים בשמא דע״ב וכו׳ דהיינו התכללות השניה מבחינת המוחין דישסו״ת שהם חכמה, שאין מלכות נכנסת בהתכללות ואין שם אלא ג׳ מוחין, שהם ג״פ ד׳ שהם י״ב ועם הכולל הם י״ג כחשבון וא״ו. אשתאר יו״ד ה״א ה״א דסליק לחשבן ל״ב היינו ההתכללות מצד המוחין דאו״א, שהם חסדים, שבהם נכנסת גם המלכות בהתכללות, ויש בכל אחד מן הד׳ כל הד׳ והם י״ו בחינות, ועם י״ו כנפים הם ל״ב שבילים.