זהר

קיד) בר נש כד איהו בבי מרעיה, הכא אתדן, הן לחיים, הן למות, חיין תלייא לעילא. אי אתדן הכא לחיים, יהבי חיין מלעילא, ואי לא, לא יהבין. זכאה חולקיה מאן דאתדבק במאריה, ויעול ונפיק. הכא קידה באנפין בארעא, לאתגברא על דינא, על האי היכלא אתמר אל אמונה ואין עול וגו'.

פירוש הסולם

קיד) בר נש כד איהו בבי מרעיה הכא אתדן הן לחיים הן למות: כשהאדם מוטל חולה על ערש דוי, הוא נידון כאן הן לחיים והן למות. חיין תלייא לעילא, אי אתדן הכא לחיים יהבי חיין מלעילא, ואי לא יא יהבין, חיים תלוי למעלה בנהר העליון ולא כאן בהיכל זכות, כנ"ל, אמנם אם נידון כאן לחיים, נותנים לו חיים מלמעלה, מהנהר העליון הנק' מזל, ואם לא, אין החיים ניתנים לו מלמעלה. זכאה חולקיה מאן דאתדבק במאריה ויעול ונפיק, אשרי חלקו מי שנתדבק ברבונו ונכנס ויוצא בהיכל הזה כחפצו.
הכא קידה באנפין בארעא לאתגברא על דינא: כאן בהיכל זה נוהג קידה על אפיים, שפניו יגעו בארץ, בכדי להתגבר על הדין. והנה בהיכל הב' אומר שצריכים כריעה, ובהיכל הג' אומר שצריכים השתחואה, דהיינו הרכנת הראש, וכאן אומר שצריכים קידה באנפין על ארעא. ויש להבין זה, והענין הוא, כי ענין הכריעות והשתחויות שעושים הצדיקים להתרצות לרבונם הוא מכוון לפי המוחין שממשיכים, ולפיכך בהיכל הוד שהיא בחינת ו"ק צריכים לכריעה על ברכים, ובהיכל הג' הנחשב לג"ר כלפי היכל הב', צריכים להשתחואה, דהיינו הרכנת הראש עד שיראה איסר מכנגד לבו, ואינם צריכים לקידה על אפים, משום שעוד אינו בחינת ג"ר ממש, להיותו בחינת מחזה ולמטה דהיכלות. אבל בהיכל הרביעי שבכאן להיותו כבר מחזה ולמעלה דהיכלות ששם ג"ר מבחינת פנים, ע"כ צריכים לקידה על אפים שיגעו פניו בארץ.
על האי היכלא אתמר אל אמונה ואין עול וגו', מרמז על רישא דקרא, שנאמר כי כל דרכיו משפט כי בהיכל זה מקום הבתי דינים ששם מתגלה אשר כל דרכיו משפט, שבזה משיגים אותו ית' בסוד ​אל אמונה ואין עול כי צדיק וישר הוא.