תוכן

קיד) ודע, תחלה לוקח הזעיר מ"ה וב"ן, שהוא כללות רוחא דבגווה דבינה, שהם ב' הויו"ת פשוטות, בגי' ב"ן, והם חסד וגבורה שבדעת שלו, והחסדים מגדלים גופא דזעיר כנודע, אלו הם לצורכי עצמם, והחמש הגבורות נשארו ביסוד שלהם, הארתם לבד יוצאת דרך קוים, ומגדלים גוף דנוקבא לצורך גופא ועצמותה. ואח"כ נותן לה בביאה ראשונה, החמש הגבורות עצמן. ועל כל זה, יש בה כללות מ"ה, ואלו אינם לצורך גופא דילה, אלו הם חיותם ונפש שבה, והוא פנימיותה ורוחניותה, ואז נמשכת נפש בה, ונשארים אלו החמשה גבורות בה בבחי' רוחא, והוא הכלי המעלה. ועיין מאוד בספר מבוא שערים, איך המ"ן החמש מנצפ"ך, החמש גבורות. אך הכ"ב אתוון, הם הכלים הנזכרים. גם עיין שם, כי הכ"ב אתוון הם דלת אחד, חצי כלי ומנצפ"ך א' מ"ן חציים, ואלו נוטלם בהיותה בסוד אחור באחור, מהארת הגבורות. ואח"כ בעת נסירתם, לוקחת המוחין שלה ע"י הזעיר ואז לוקחת כ"ב אתוון אחרת, ונשלם הכלי. גם לוקחת חמש מנצפ"ך אחרים עצמן שרשם, אינם הארות בלבד, ונשלמו גם מ"ן, והם עשרה דמים כנז"ל בליל פסח, והם חמשה שמות, הם דמי טוהר, גבורות ממותקות, והראשונות דמי טומאה, גבורות בלי מיתוק.