זהר

קיג) ורזא דיליה, עינוי לא נהרין בנציצו, כד איהו בחדוה. ובזמנא דספר שער רישיה ודיקניה. בגין דרוחיה לא נהיר ליה באתוון, ואשתקע נציצו דיליה דהוה בקדמיתא. לא קיימא באסתכלותא דאנפין לאסתכלא. ורזא דהאי ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה. זרעא דדוד, סוד יי' ליראיו ובריתו להודיעם.

פירוש הסולם

קיג) ורזא דיליה עינוי וכו': והסוד שלו. עיניו אינן מאירות בהתנוצצות כשהוא בשמחה, ובזמן שגוזז שער ראשו וזקנו, משום שרוחו אינו מאיר לו באותיות, ונשקע ההתנוצצות שלו שהיתה לו מתחילה. אינו עומד בהסתכלות הפנים להסתכל בו. מפני שאין לו אותיות בולטות כנ"ל. והסוד של זה הוא, ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה. זרעו של דוד, סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם.