זהר

קיג) ובגין דא, איהי תמר דכר ונוקבא, דלא סליק דא בלא דא. תמר: כד"א, כתמרות עשן. מה עשן, סליק חוור ואוכם, אוף הכא, כלא כליל בה בפלגות ליליא, למעבד נימוסוי בחד שעתא, חוור לישראל, ואוכם לעכו"ם.

פירוש הסולם

קיג) ובגין דא איהי וכו': ומשום זה, היא, דהיינו המלכות, נקראת תמר. שיורה זכר ונקבה, כי התמר אינו עולה זה בלי זה, זכר בלי נקבה. ועוד. ע"כ נקראת תמר. כמש"א כתמרות עשן. מה עשן עולה בלבן ושחור, אף כאן במלכות הנקראת, זאת. הכל כלול בה בחצות לילה, לעשות פעולותיה בשעה אחת, בבת אחת, לבן לישראל שהוא רחמים, ושחור לעכו"ם שהוא דין.