תוכן

קיג. וכן תמוה, היתכן שאין בכל דור ודור אנשים הרבה, שעושים מצוה אחת, ואיך העולם מוכרע לכף זכות. כלומר, שאין המצב משתנה כלל, אלא, עולם כמנהגו נוהג.
אלא, שצריכים כאן לעמקות יתירה, כי הדברים על פי שטחיותם אין להם שום הבנה. אמנם הברייתא אינה מדברת כלל על אדם שיודע בעצמו שעוונותיו מרובים, ללמד אותו לשון שקר שהוא מחצה על מחצה, וכן לפתותו שאינה חסרה לו אלא מצוה אחת, שאין זה מדרך חכמים כלל. אלא הברייתא מדברת על אדם שמרגיש ומדמה עצמו שצדיק גמור הוא לגמרי, ומוצא את עצמו בתכלית השלימות, שהוא משום שכבר זכה למדרגה ראשונה של אהבה, על ידי פקיחת עינים בתורה כנ"ל, אשר כבר היודע תעלומות מעיד עליו שלא ישוב לכסלו עוד, כנ"ל (אות נו ד"ה ומהמתבאר).
ואליו מדבר התנא ומברר לו את דרכיו, ומוכיח לו, שעדיין אינו צדיק, אלא שהוא בינוני, שפירושו, מחצה חייב ומחצה זכאי. והוא, משום שעדיין חסרה לו "מצוה אחת" ממספר תרי"ג המצוות שבתורה, שהיא מצות האהבה כנ"ל (אות צא ד"ה ומיושב) עש"ה. כי כל עדותו של היודע תעלומות שלא יחטא עוד, הנה הוא רק מחמת הבהירות שבהשגתו בהפסד הרב של העבירה כנ"ל, שזה נבחן ליראת העונש, ומכונה משום זה תשובה מיראה, כמו שהארכנו בזה לעיל (אות נז ד"ה והנה).