פירוש הסולם
קיג)
לא אתיישב סיהרא , לגבי שמשא, דאכסיף מקמה, לא שקטה הלבנה אצל השמש, שהיתה בושה מפניה.
סיהרא אמרה, איכה תרעה ואיכה תרביץ בצהרים, שרגא זעירא אכדין ינהיר בצהרים. הלבנה אמרה להשמש, איכה תרעה וגו', דהיינו נר קטן איך יאיר בצהרים
שלמה אהיה כעוטיה, אכדין אהוי בכסופא (ה"ג באה"ל והגרסא שבדפוסים מוטעית) שלמה אהיה וגו' איך אהיה בחרפה.
כדין אזעירת גרמה למהוי רישא לתתאי, דכתיב צאי לך בעקבי הצאן, אמר לה הקב"ה: זילי ואזעירי גרמך אז מיעטה את עצמה להיות ראש לתחתונים, שכתוב צאי לך וגו', אמר לה הקב"ה: לכי ומעטי את עצמך.
רעיה או
מרעה, פירושו אור החסדים, המקובל מפה ולמטה, וחסר מאור הראש.
רביצה, פירושו ו"ק דכלים החסר נה"י
(כנ"ל דף ע"ט ד"ה ורזא) צהרים, היא כינוי אל אור החכמה. דהיינו בדומה לאור השמש בצהרים, העומד בראש כל אדם, ואינו עושה צל כל שהוא, כן אור החכמה מאיר לכל הרוחות, ומסיר כל הצללים.
וכבר נתבאר בדיבור הסמוך, שבסוד הכתוב ב' מאורות הגדולים, דהיינו בעת שהנוקבא היתה עם הז"א בקומה שוה, היתה אז בבחינת אחורים, כי אע"פ שהיתה גדולה כמו הז"א, דהיינו שהיה לה אור החכמה, מ"מ לא היתה החכמה מאיר בה, מפני חסרון אור החסדים, ולפיכך
לא אתיישבא סיהרא לגבי שמשא, כי לא יכלה הנוקבא לסבול המצב הזה, וטענה, שהז"א ימשיך לה את אור החסדים, וז"ש
איכה תרעה ואיכה תרביץ בצהרים, שפירושו, איכה תמשיך אור החסדים המכונה
רעיה ורביצה בעת
הצהרים, בעת שמאיר אור החכמה כי היתה רוצה בחכמה וחסדים ביחד, וז"ש
שלמה אהיה כעוטיה, אכדין אהוי בכסופא, כי היתה בושית לעמוד במצב הזה.
כדין אזעירת גרמה למהוי רישא לתתאי. אז אמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך, והיא מיעטה את עצמה, ויצאה מחוץ לעולם אצילות, ונעשית בבחינת ראש לעולמות התחתונים, הנקראים בי"ע. ופנימיותה עלתה למ"ן ולעיבור מחדש אל או"א, ונבנתה בבני' חדש, שתהיה ראויה לקבל המוחין דגדלות מן ז"א בעלה, ואז נגמר מבוקשה מצד אחד, שהשיגה חכמה וחסדים יחדיו כמו שרצתה. אמנם מצד הב', הרי הוא נתמעטה בהרבה, כי מכח בנין חדש הזה,
לית לה מגרמה ולא מידי, אין לה עוד שום אורות מעצמה, אלא שצריכה לקבל הכל מז"א בעלה. וטעם הדברים תמצא בתע"ס שיעור ט"ו, כי הוא ענין ארוך מאד. וע"ש בדף
אלף תתכ"ה תשובה ז'.
