זהר

קיג) בחוץ תרונה. ת"ח, חכמה עלאה, איהי סתימא דכל סתימין, ולא אתיידע, ולאו איהי באתגליא, כד"א לא ידע אנוש ערכה וגו', כד אתפשטת לאתנהרא, אתנהרא ברזא דעלמא דאתי, ועלמא דאתי אתברי מניה, כדתנן עלמא דאתי אתברי ביו"ד, ואתכסיא האי חכמה תמן, ואינון חד, בזמנא דאתעטר כלא ברזא דעלמא דאתי, כדקאמרן, כדין הוא חדוה, לאתנהרא, וכלא בחשאי, דלא אשתמע לבר לעלמין.

פירוש הסולם

קיג) ת"ח חכמה וכו': בוא וראה, חכמה העליונה דא"א, היא סתומה מכל סתום ולא נודעת, והיא אינה בנגלה. כמו שאתה אומר, ​לא ידע אנוש ערכה. כשנתפשטה להאיר, האירה בסוד עולם הבא, שהוא ישסו"ת, דהיינו להוציא או"א עלאין, הנקראים לעתיד לבא, שבהם אין החכמה דא"א מתפשטת להאיר, להיותם בסוד אוירא דכיא, (כנ"ל בראשית א' דף י"א ד"ה זהר רזא ע"ש.)
ועלמא דאתי וכו': ומבאר איך נתפשטה החכמה דא"א להאיר בישסו"ת. ואומר. ועולם הבא נברא ממנו, מא"א. כמו שלמדנו, עולם הבא נברא בי' ונתכסה שמה חכמה הזו. פירוש כי נתבאר לעיל (בהקדמת הזהר דף כ' ד"ה וזהו שמבאר) שבעת שעתיקא קדישא דהיינו א"א, רצה להתגלות להעולמות, העלה המלכות תחת החכמה סתימאה דראש א"א ובינה ותו"מ יצאו מחוץ לראש א"א, ונעשו ו"ק בלי ראש. עש"ה. וזהו שאומר כאן, ועלמא דאתי, שהוא בינה, דהיינו ישסו"ת אתברי מניה, נברא מא"א, אתברי פירושו שיצאה לחוץ, מלשון פוק תני לברא וכן לבר (כנ"ל בהקדמת הזהר דף ס' ד"ה בראשית) דהיינו שיצאה לבר מראש דא"א, ונעשתה ו"ק בלי ראש, כדתנן עלמא דאתי אתברי בי', היינו מן י' דשם הויה הרומזת על א"א ואו"א, שישסו"ת יצאו לחוץ מא"א ואו"א, שה"ס ראש וסוד י', ונעשו ו"ק בלי ראש. ואתכסיא האי חכמה תמן, והחכמה, שה"ס ראש נתכסה ונעלמה מישסו"ת.
ואינון חד וכו': והם נעשו אחד, עם הראש דא"א, בעת שנתעטר הכל, בסוד עולם הבא, כלומר בעת שהחכמה דא"א חזרה ועטרה את עולם הבא, שהוא ישסו"ת, בעטרת הג"ר, כמו שאמרנו לעיל, כד אתפשטת לאתנהרא אתנהרא ברזא דעלמא דאתי, אז היא מאירה בחדוה, והכל בלחש, שאינו נשמע לחוץ לעולם.
פירוש. כי מבאר איך חכמה עלאה דא"א נתפשטה להאיר בישסו"ת, שהוא עולם הבא. ואומר, שהוא על ידי התמעטות והתפשטות, שמתחלה עלמא דאתי אתברי מניה, שמחמת עלית המלכות לראש א"א יצאה הבינה לבר מראש דא"א ונתמעטה מג"ר, כי לא נשארה אז רק בב' אותיות מ"י דאלקים ואתוון אל"ה שלה יצאו לבר ממנה ונפלו לזו"ן, (כנ"ל בהקדמת הזהר דף כ"א ד"ה הרי ע"ש). ואחר זה חזרה ונתפשטה, דהיינו שהשיגה ג"ר, שהוא על ידי אור חדש מזווג ע"ב ס"ג, החוזר ומוריד את המלכות מראש דא"א, ומעלה את אתוון אל"ה בחזרה לבינה, וכן בינה חזרה לראש דא"א, ושוב נתפשטה בה החכמה דא"א. (כנ"ל בהקדמת הזהר דף כ"ב ד"ה ואגליף ע"ש) וז"ש ואינון חד בזמנא דאתעטר כלא ברזא דעלמא דאתי כדאמרן, שבזמן שנתעטר הכל בעולם הבא, דהיינו שהשיגו ג"ר הנקראות עטרה, בסו"ה, צאינה וראינה וגו' בעטרה שעטרה לו אמו וגו'. חזרה הבינה ונעשית אחד עם ראש דא"א. דהיינו שאתוון אל"ה דבינה חזרו אל הבינה, והבינה חזרה לראש א"א כמ"ש שם בארוכה. וז"ש כדין הוא חדוה לאתנהרא שאז מאירה בשמחה. והיינו דוקא בחינת הג"ר שבה, ולא בחינת ז"ת שבה. כי כשהבינה חוזרת לראש א"א מקבלת שם חכמה בלי חסדים, כי הראש דא"א, כולו הוא חכמה, וע"כ רק הג"ר דישסו"ת שאינם צריכים חסדים, יכולים להאיר, משא"כ הז"ת, שעיקר בנינם הוא מאור דחסדים, אינם יכולים לקבל חכמה בלי חסדים והם עוד נשארים סתומים (כנ"ל בהקדמת הזהר דף כ"ב ד"ה קיימא ע"ש) וזהו שאומר, וכלא בחשאי, חשאי, פירושו דיבור בלי קול. כי קול ה"ס אור החסדים, ודיבור ה"ס אור החכמה. וכשהחכמה היא בלי חסדים היא נבחנת כדיבור בלי קול. (כמ"ש לעיל בפרשת חיי שרה אות רל"ב בביאור צלותא די בלחש ע"ש).