זהר

קיג) ענין י"ח אלף עולמות. רבי שמעון אומר, עד שלא ברא הקב"ה את עולמו, הוה הוא ושמיה סתים בגויה. סליק ברעותא למברי עלמא, כיון דסליק ברעותא, אסחר נקודא דסתים, ואסחר תחומיה בהיכליה. ופשיט פשיטו לתלת סטרין ולא יתיר.

פירוש הסולם

קיג) ענין י"ח אלף עולמות וכו': מבאר ענין י"ח אלף עולמות שהולך בהם הקב"ה בכל יום, בסו"ה, רכב אלקים רבותים אלפי שנאן, אל תקרי שנאן אלא שאינם. (ע"ז ג'.) דהיינו רבותים פחות ב' אלפים. רבי שמעון אומר, עד שלא ברא הקב"ה את עולמו, היה הוא ושמו סתום בתוכו. עלה ברצונו לברוא העולם, כיון שעלה ברצונו, הקיף הנקודה הסותמת, וסובב גבולה בהיכלו. ופשט התפשטות לג' צדדים ולא יותר.
פירוש. י"ח העולמות מתחילים מאו"א עלאין, כי בא"א שה"ס הכתר, אין גילוי לתחתונים כלל. כי החכמה שבו נסתמה, ואינה מאירה כלל לתחתונים, אלא בשיעור שאו"א עלאין מקבלים ממנו. וע"כ מאו"א מתחילים העולמות. וא"א האציל את או"א וישסו"ת, על ידי שהעלה המלכות המסיימת מתחת החכמה שלו, ונמצאת כבר הבינה שלו מתחת המלכות המסיימת את הראש, ונבחן שכח המלכות המסיימת שמתחת החכמה דא"א, נכנסה בבינה זו, בסוד י' שנכנסה לאור ועשתה אותו לאויר, דהיינו לו"ק, לגוף בלי ראש. ומבינה זו נעשו ב' פרצופין, מג"ר שלה נעשו או"א עלאין, ומו"ק שלה נעשו ישסו"ת. ועיקר ההפרש שביניהם הוא, כי אותה הי' שנכנסה לאור הבינה ועשתה אותו אויר, דהיינו ו"ק, נשארה כך בקביעות באו"א עלאין, שמהם אין הי' יוצאת מאויר לעולם (כמ"ש בזהר בראשית א' דף רנ"א ד"ה נחית ע"ש) אבל בישסו"ת שה"ס ו"ק דבינה, בהם לעת גדלות יוצאת הי' מאויר שלהם, שעל ידי זה מתפשטים ג' קוין, ואור ג"ר חוזר אליהם. (כמ"ש כל זה לעיל בפלפה"ס אות מ"ג עש"ה).
וז"ש, עד שלא ברא הקב"ה, שהוא א"א, את עולמו, שהוא או"א וישסו"ת שנעשו מבינה שלו שיצאה לחוץ מראשו, ומכנה עשיתם בשם, ברא, ולא האציל. הוא משום שהוא מלשון לבר, דהיינו מחוץ, ובשביל שעשה אותם מבינה שיצאה לבר מראש, ע"כ אומר עליהם ברא, ואינו אומר האציל. הוה הוא ושמיה סתים בגויה ששמו, שה"ס החכמה, היתה סתומה בתוכו, שלא היתה שום דרך להשפיע החכמה לתחתונים. סליק ברעותא למברי עלמא, שעלה ברצונו לברוא עולם, שהחכמה תגלה בו. כיון דסליק ברעותא למברי עלמא, כלומר, בתחילה כשאך עלה ברצונו לברוא העולם, דהיינו מטרם שברא אותו העולם המגלה חכמה, אסחר נקודה דסתים, הקיף את הי' שנכנסה באויר הבינה שלו, עם אור החסדים, ואסחר תחומיה בהיכליה, או"א נקראים היכלו של א"א, וסיבב הגבול של הנקודה, שהיא הי' שנכנסה באויר, עם קומת או"א, שהיא היכלו, באפן, שהנקודה לא תצא מגבולה לעולם. דהיינו שהחכמה לא תגלה שמה. ואחר זה ברא את ישסו"ת מו"ק דבינה, שבהם יוצאת הי' מאויר, והחכמה מתגלה על ידי התפשטות ג' קוין. וז"ש, ופשיט פשיטו לג' סטרין ולא יתיר, דהיינו שברא את ישסו"ת, שבו יש התפשטות של ג' קוין, המגלים חכמה. ולא יותר. כי המלכות המתחברת עם ג' הקוין, אינה עושה כלום, רק שמקבלת מג' הקוין האלו.