זהר

קיג) ובגין דאיהי כלילא מטוב ורע, מונין בה ישראל ומונין בה בני ישמעאל. וכד לקת במלואה, סימנא לא טב לישראל. וכד לקת בחסרונה, סימן רע לישמעאלים. ובהאי ואבדה חכמת חכמיו, חכמה דישמעאלים, ובינת נבונים תסתתר, דאינון לא ידעין בבריאתן, אלא כשמושא דילהון, כפי שנוי עלמא בהליכתן ושימושן. וסיהרא אתבריאת ביומא רביעאה, ובחסרונה דילה עניות, אתבריאת לילית, שבתאי, דאיהו רעב וצמאון ולקותא דנהורין. עלה אתמר, יהי מארת חסר. מארת יי' בבית רשע. וחוטא ילכד בה, בבית הסהר דילה, וצדיק ימלט ממנה.

פירוש הסולם

קיג) ובגין דאיהי כלילא וכו': ומשום שהלבנה כלולה מטוב ורע, מחשבים בה ישראל ומחשבים בה בני ישמעאל, שישראל אחוזים בטוב שבה, ובני ישמעאל ברע שבה. וכשהיא נלקה בימי מילואה, שהיא הטוב שבה, סימן רע לישראל. וכשהיא נלקה בימי חסרונה, סימן רע לישמעאלים. ובזה כתוב, ואבדה חכמת חכמיו, דהיינו חכמה דישמעאלים, ובינת נבונים תסתתר, כי הם אינם יודעים בבריאתם של הככבים אלא בשמושם, כפי השינויים בעולם בהליכתם ושמושם. והלבנה נבראה ביום ד' במעשה בראשית, ובמיעוטה של הלבנה שהוא עניות, נבראה לילית, שהיא שבתאי, שהוא רעב וצמאון וליקוי המאורות, שעליה נאמר יהי מארת חסד ו', שמשמעותו קללה, שכתוב, מארת ה' בבית רשע. וכן וחוטא ילכד בה. בבית האסורים שלה, וצדיק ימלט ממנה. וע"כ אין מתחילים ביום ד'.