זהר

קיב) ר' שמעון, הוה יתיב ליליא חדא, ולעי באורייתא, והוו יתבי קמיה רבי יהודה ורבי יצחק ור' יוסי. אמר ר' יהודה, הא כתיב ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חרב. וקאמרינן דגרמו מותא עלייהו, מההוא זמנא ולעילא, ושליט בהו ההוא חויא בישא, דאעדי ליה מנייהו בקדמיתא. ישראל תינח. יהושע דלא חטא, אתעדי מניה ההוא זיינא עלאה דקביל עמהון בטורא דסיני, או לא.

פירוש הסולם

קיב) ר' שמעון הוה וכו': ר"ש היה יושב לילה אחד ועסק בתורה. והיו יושבים לפניו ר' יהודה ור' יצחק ור' יוסי. אמר ר' יהודה הרי כתוב, ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חרב. ואמרנו שגרמו מות עליהם מאותו זמן ולהלאה, ושלט בהם הנחש הרע, שכבר הסירו אותו מהם בתחילה. ושואל, ישראל, ראוים לזה, אבל יהושע שלא חטא בעגל, שואל, אם הוסר ממנו אותו זיין העליון דהיינו העדי שקבל עמהם בהר סיני, או לא.