זהר

קיב) ומגו כרוזי אלין, נטלי מלה כל מריהון דגדפין, עד דאודעי מלה לרקיע דחמה, ומתמן, כד נפיק שמשא, נפיק מלה, ואתשטייא בעלמא, עד דמטי לההוא חיויא דרקיעא, דכל ככבי דרקיעא גלידו ביה, דאיהו באמצעיתא דרקיעא.

פירוש הסולם

קיב) ומגו כרוזי אלין נטלי מלה כל מאריהון דגדפין עד דאודעי מלה לרקיע דחמה: ומן כרוזים האלו של השוטרים והממונים שבפתחי היכלות, מקבלים כל בעלי כנפים, עד שמודיעים הדבר אל הרקיע של החמה. דהיינו לרקיע הב' דעולם העשיה, ששם החמה בין ז' ככבי לכת. בעלי כנפים פירושו מלאכים, בסו"ה כי ​עוף השמים יוליך את הקול (קהלת י'), ואומר שכל המלאכים שמתחת ההיכלות בבריאה, וכן ביצירה ועשיה מקבלים הכרוזים של השוטרים והממונים שבפתחי ההיכל, דהיינו שכל מלאך עליון נותן להתחתון ממנו, עד שהכרוז מגיע אל החמה, שהוא הרביעי מז' ככבי לכת. אמנם אין הכונה לז' ככבי לכת הגשמיים אלא לז' ספירות שברקיע הב' של עולם העשיה הרוחני, שז' ככבי לכת הגשמיים נבחנים לענפים שלהם. כי כן דרך החכמים לדבר בענפים גשמים ולבאר עמהם את שרשיהם הרוחני.
ומתמן כד נפיק שמשא נפיק מלה ואתשטייא בעלמא עד דמטי לההוא חיויא דרקיעא, ומשם כאשר השמש יוצא על הארץ, יוצא דבר הכרוז מהשמש, ומשוטט בהעולם עד שהדבר מגיע אל הנחש שבהרקיע, דכל ככבי דרקיעא גלידו ביה, דאיהו באמצעיתא דרקיעא, שכל ככבי הרקיע מוקפאים בו, והוא עומד באמצע הרקיע ושמעין מלה ונקטין לה אינון סרכין דתחות, ואינון דממנן על ההוא חיויא, ומתמן אתפשט לעלמא, ושומעים הדבר ומקבלים אותו אלו השוטרים של מטה, ואלו הממונים שעל הנחש, ומשם מתפשט הדבר לעולם.
ביאור ענין חיויא דרקיע תמצא להלן בזהר (חיי שרה אות ע"א) וז"ל, ותא חזי באמצעות דרקיעא אתקטר חד אורחא קסטרירא, ואיהו חיויא דרקיעא, ובוא וראה, באמצע הרקיע נקשר שם אורח אחד מבהיק והוא הנחש שברקיע, דכל ככבין דקיקין כלהו קטירין ביה וקיימי ביה תלי תלין, שכל הככבים הדקים מלראות אותם, כולם קשורים בו תלי תלים. והוא הנקרא אצל התוכנים בשם קו החלבי, שמחמת ריבוי הככבים אשר שם הוא נראה לנו כמו קו אחד לבן כחלב. ואנון ממנן בסתירו עובדי בני עלמא, ואלו ככבים הדקים הם ממונים על המעשים שבסתר של בני העולם. עכ"ל.
וז"ש כאן עד דמטי לההוא חיויא דרקיעא דכל ככבי דרקיעא גלידו ביה, דהיינו לקו החלבי שהככבים כולם מוקפאים שם, כלומר שאינם זזים ממקומם. פירוש כי ההנהגה בפרטיות מסודרת תחת הככבים, כמ"ש ז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו ככב ומזל מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל. ונודע שכל מדרגה וכן שפע הנמשך ממנה מחולקת לשנים, לבחינת מחזה ולמעלה ולבחינת מחזה ולמטה, ולפיכך גם הככבים מחולקים על פיהם, שיש ככבים שאינם ככבי לכת והם קפואים בקו החלבי שהם בחינת מחזה ולמעלה, ששם החסדים מכוסים ואין השפע מגיע מהם לתחתונים בגלוי. וז"ש שם ואנון ממנן בסתירו עובדי בני עלמא, כי אינם ממונים רק על מעשים שבסתר. ויש ככבי לכת, שהם שצ"מ חנכ"ל, שהם בחינת מחזה ולמטה ששם החסדים מגולים והשפע מגיע מהם לתחתונים בגלוי. וע"כ הולכים ומסבבים העולם כל אחד בדרכו המיוחד, לחלק השפע המיוחד לו.
וז"ש עד דמטי לההוא חיויא וכו' ושמעין מלה, כי אלו הככבים אינם מקבלים הדבר להשפיע לתחתונים אלא שומעים אותו בלבד, ונקטין לה אינון סרכין דתחות, ומקבלים הדבר, רק השוטרים שמתחת הקו החלבי, שהם מבחינת מחזה ולמטה, שמהם מושפע לתחתונים. וכן ואנון דממנן על ההוא חיויא, דהיינו הממונים שממעל הקו החלבי, גם הם מקבלים הדבר, אבל הככבים עצמם שבקו החלבי אינם מקבלים אלא שומעים בלבד, באופן שיספיק אל הסרכין דתחות, שיקבלו מהם.