זהר

קיב) ובגין כך, תושבחתא דשבת דקא משבחא למלכא דשלמא דיליה. משבח ליה בשמא דע"ב, ובכ"ב תיבין, רזא דכ"ב אתוון, בגין דתתעטר ביה לסלקא לעילא בתושבחתא דא. ועל דא, אל אדון, תושבחתא דעלמא דאתי איהו, ופריחו דרתיכא קדישא עלאה, דמתעטרא לסלקא לעלא, ופריחו דכנסת ישראל, דמתעטרא לסלקא גו רתיכא עלאה.

פירוש הסולם

קיב) ובגין כך תושבחתא וכו': ומשום זה השבח של שבת, אל אדון, המשבח אל המלך שהשלום שלו, משבח לו, בשם ע"ב, בי"ח אותיות מן ג' עד ר'. ובכ"ב תיבות, שבד' אותיות שבא"ת ב"ש, שה"ס כ"ב אותיות, כדי שיתעטר בו לעלות למעלה, לבינה, בשם הזה. ועל כן, אל אדון הוא שבח של עולם הבא, שהוא בינה, ועלית מרכבה קדושה העליונה, שהוא חג"ת דז"א, המתעטרת לעלות למעלה. לבינה. ועלית כנסת ישראל, שהיא המלכות המתעטרת לעלות ולקבל מן המרכבה העליונה, שהיא חג"ת דז"א.