זהר

קיב) יהא לדין גופא אחרא, דקא אתבני השתא חדתא, ההוא גופא קדמאה דשבק, מה אתעביד מניה. או האי בריקנייא, או האי בריקנייא. לפום סכלתנו דב"נ אשתמע, דהאי קדמאה דלא אשתלים בקדמיתא, אתאביד, הואיל ולא זכה. אי הכי, למגנא אשתדל בפקודי אורייתא, או אפילו בחד מנייהו. והא אנן ידעינן, דאפילו ריקנין שבישראל, כלהו מליין מצות כרמון. וגופא דא, אע"ג דלא אשתלים, לאתרבאה, ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר, דלא אתאבידו מניה, וכי למגנא הוו.

פירוש הסולם

קיב) יהא לדין גופא וכו': שואל הרי יש לזה גוף אחר שנבנה עתה מחדש, על ידי היבום, גוף ההוא הראשון שעזב, מה נעשה ממנו. או זה לריק או זה לריק. לפי שכלו של האדם, משמע, שגוף הראשון הזה שלא נשלם תחילה, נאבד, משום שלא זכה. אם כן, בחנם עסק במצות התורה, ואפילו אם עסק רק באחת מהן, והרי אנו יודעים, שאפילו הריקים שבישראל מלאים כולם מצות כרמון, וגוף הזה, אע"פ שלא נשלם להתרבות ולזכות ולגדול בעולם, הרי מצות אחרות שבתורה שמר, ולא נאבדו ממנו, וכי לחנם היה.