זהר

קיב) והכא אקרי ויחי דהא כל יומוי לא אקרי ויחי, בגין דכל יומוי בצערא הוו, בצערא אשתכחן, עליה כתיב, לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז. בתר דנחת למצרים, אקרי ויחי: חמא לבריה מלכא, חמא לכל בנוי זכאין צדיקין, וכלהו בתענוגי ותפנוקי עלמא, והוא יתיב ביניהון כחמר טב דיתיב על דורדייה, כדין אקרי ויחי יעקב, ולא פריש בין ויפרו וירבו מאד, לויחי יעקב והכי אתחזי.

פירוש הסולם

קיב) והכא אקרי ויחי וכו': וכאן במצרים נקרא ויחי כלומר שנחשב לו חיים, שהרי כל ימיו לא נקרא ויחי, משום שכל ימיו היו בצער, ובצער היו נמצאים, עליו כתוב, ​לא שלותי, בביתא דלבן ולא שקטתי, מעשו, ולא נחתי, מן דינה ושכם, ויבא רגז הוא הרגז של מכירת יוסף. (כנ"ל וישב אות י"ג) ואחר שירד למצרים נקרא ויחי: ראה את בנו: מלך, ראה לכל בניו, טהורים וצדיקים, וכולם בתענוגים ומעדני עולם, והוא יושב ביניהם, כיין טוב השוקט על שמריו. ואז נקרא ויחי יעקב, ועל כן אינו מפריד, דהיינו שאינו משאיר ריוח, בין ויפרו וירבו מאד לויחי יעקב, כי כן ראוי להיות, להיותם המשך אחד כמבואר.