זהר

קיב) הגדולים דאתבריאו בשמא, דא כדא, לאתקרי בהו שמא דכלא, מצפץ מצפץ, אלין שמהן עלאין, דתליסר מכילן דרחמי. הגדולים, אלין אתרביאו, וסלקין לעילא, בגין, דאינון עלאין מרזא עלאה, וסלקין לתועלתא דעלמא, דאתקיימא בהון עלמין, כגוונא דא, שני המאורות תרווייהו כחדא סליקו. ברבותא חדא. 
[1]

פירוש הסולם

קיב) ​הגדולים, דאתרביאו בשמא דא כדא לאתקרי בהו שמא דכלא, מצפ"ץ מצפ"ץ. הכתוב הגדולים, יורה כי הזו"ן נתגדלו בשם, זה כזה, דהיינו בקומה שוה. שיקרא בהם השם המיחד הכל, שהוא מצפ"ץ מצפ"ץ כלומר שיקבלו מאלו השמות מצפ"ץ, שהז"א יקבל ממצפ"ץ, הימני, והנוקבא ממצפ"ץ השמאלי, ואז הם נקראים ב' המאורות הגדולים. פירוש, השם הויה בתמורה דא"ב של א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"צ ו"פ ז"ע ח"ס ט"נ י"מ כ"ל, הוא מצפ"ץ, כי יוד, תמורתה מ', ה' תמורתה צ', ו' תמורתה פ', וכן ה' אחרונה תמורתה צ', הרי מצפ"ץ. והם נבחנים בב' פאות ימין ושמאל דראש א"א. כי י"ג מדות הרחמים שבתורה שהם אל רחום וחנון וכו' נבחנים בי"ג תקונים של שערות דיקנא דא"א. וקודם י"ג מדות הרחמים כתוב בתורה ב' שמות הוי"ה הוי"ה, אשר חילופיהם בא"ת ב"ש הוא מצפ"ץ מצפ"ץ כנ"ל, ואומר אלין שמהן עלאין דתליסר מכילן דרחמי, שהם שמות עליונים וקודמים לי"ג מדות הרחמים. דהיינו בדומה אל השערות דפאות הראש, שהן עליונים לשערות י"ג תיקוני דיקנא. וביאור הדברים עיין במראות הסולם כאן.
הגדולים, אלין אתרביאו וסלקין לעילא, בגין דאינון עלאין מרזא עלאה, השמות מצפ"ץ נקראים גדולים כי נתגדלו ועלו למעלה, משום שהם עליונים הבאים מסוד העליון. פירוש, כי הכתוב הגדולים משמע שעתה עשה אותם גדולים ומקודם לכן היו קטנים. ואומר ששורש גדלות זו הוא מב' השמות מצפ"ץ, שהם סוד שערות דיקנא שנבדלו ויצאו משערות רישא מסבת המלכות דע"ס דשערות, שעלתה במקום בינה דע"ס דשערות, וע"כ יצאו ונבדלו בינה ותו"מ דשערות לבחינת גוף דא"א, שזה נבחן לקטנות של ע"ס דשערות, ואח"כ לעת גדלות, שא"א הוריד המלכות ממקום בינה דשערות בחזרה למקומה בסיום, אז חזרו השערות דיקנא ועלו לראש, ונתקנו בסוד מצפ"ץ מצפ"ץ, ונבחן בזה, שעתה נתגדלו על ידי חזרתם לראש א"א, וע"כ נקראים אלו השמות בשם, הגדולים, כי עתה נתגדלו ומקודם לכן היו קטנים.
וז"ש אלין אתרביאו וסלקין לעילא, דהיינו כנ"ל, שמקודם לכן, כששערות דיקנא היו בגוף, הרי היו קטנים, כי אפילו שערות שנשארו בראש א"א, לא היה בהם אלא ב' אורות רוח ונפש בב' כלים כו"ח. משא"כ עתה כשעלו שערות דיקנא ונתחברו לשערות רישא, הרי קנו מדרגה שלמה דע"ס כח"ב תו"מ, ונעשו שניהם גדולים. הרי ששמות מצפץ יורו על קטנים שנתגדלו ועלו למעלה דהיינו לראש דא"א. וז"ש בגין דאינון עלאין מרזא עלאה, כלומר, משום זה יכלו שערות דיקנא לעלות ולהתחבר בשערות רישא, משום שהם באמת מסוד העליון, דהיינו מהראש דא"א, אלא שנתמעטו מקודם מחמת עלית המלכות למקום בינה, וע"כ יצאו מהראש כנ"ל, ולפיכך יתכן שעתה אחר חזרת המלכות למקומה, הם יכולים לחזור ולעלות למדרגתם הקודמת שכבר היו בה. ועי' היטב במראות הסולם כאן. וז"ש וסלקין לתועלתא דעלמא, דאתקיימא בהון עלמין, והם לתועלת העולם, כי העולמות מתקיימים בהם. פירוש, כי העליה של שערות דיקנא להראש דא"א, הוא לתועלת הזו"ן המכונים עולם, כי על ידי עליתם דשערות דיקנא מתקיימים העולמות, שהם זו"ן. כלומר, כי לולא תיקון זה דירידה ועליה שנעשה ע"י עלית המלכות למקום בינה, לא היו הזו"ן ראוים לקבלת המוחין, שהוא כל קיומם. כמ"ש לעיל דף ז' ד"ה וכבר עש"ה.
כגוונא דא שני המאורות, תרווייהו כחדא סליקו ברבותא חדא, כעין זה. שבב' השמות מצפ"ץ, היו גם כן שני המאורות שבהכתוב, שהם זו"ן, ששניהם כאחד עלו בגדלות אחת. פירוש שהכתוב מדבר, בעת שהז"א מחזיר בינה ותו"מ שלו, הנפולים במקום הנוקבא, ומעלה אותם בחזרה למדרגתו, ונעשה גדול בע"ס שלמות, הנה אז גם הנוקבא, שהיתה מלבישה לבינה ותו"מ דז"א הנפולים, עולה עמהם למדרגת הז"א, ואז הם מקבלים ממצפ"ץ מצפ"ץ, הז"א מקבל ממצפ"ץ הימני, להיותו כבחינת שערות רישא, והנוקבא מקבלת ממצפ"ץ השמאל, להיותה כבחינת שערות דיקנא. ואז נעשו הז"א ונוקבא למדרגה אחת זה ימין וזה שמאל, כעין שנתבאר לעיל בב' השמות מצפ"ץ. ולכן אומר הכתוב ויעש וכו' הגדולים, שעשה אותם לגדולים בקומה שוה. וכבר נתבאר לעיל במראות הסולם שגדלות זו נבחנת רק למוחין דו"ק, להיות החכמה בלי לבוש החסדים, שמשום זה הם נקראים מצפ"ץ, שהוא תמורת הויה, ההולך ומתמעט. וכן כל י"ג מדה"ר כגון אל, ת"ך. רחום, נספ"י. כמ"ש בתק"ח צ"ח. אלא שאח"ז ע"י עלית מ"ן מחדש נמשך לבוש החסדים, ואז חוזרים שמות מצפ"ץ לשמות הויה, וכן כולם, ונעשו רחמים. ואז מקבלים הזו"ן מהם המוחין דג"ר פב"פ, אמנם כבר אינם בקומה שוה, כי עתה הנוקבא צריכה לקבל מהז"א. אבל עתה מכונים הזו"ן הוי"ה אלקים שמא שלים.