תוכן

קיב) ואמנם, נבאר קצת, ענין אומרו אשא דכייא ואוירא דכייא בקיצור. כבר הודעתיך בפרשת משפטים בדף צ"ט ע"ב, ובפרשת פקודי בדף רנ"ד ע"ב. ענין ההוא רוחא דשבק בעלה באתתא, בביאה ראשונה לעשותה כלי. ועתה אבאר ענין זה, איך היה למעלה בזווג העליון דאבא ואימא. ובזווג התחתון דז"א ונוקביה. כי בתחילת כל זווג וזווג מאלו השני זווגים הנזכרים, צריך שתחילה בביאה ראשונה יעשה כלי בנוקבא, ואח"ך יזדווגו שנית בביאה שניה, להוליד טיפה, לסוד עיבור הולד, ואין לך שום זווג וזווג בעולם, שאין בו שני מיני יחודים אלו: ביאה הראשונה, לצורך עשית כלי. והשני, לצורך טיפת הולדת הוולד, כמבואר אצלנו בביאור ק"ש שעל המטה וע"ש. וגם תעיין באדרת האזינו, בזיווג אריך אפין, להאציל את ז"א ונוקביה דעיבור ראשון.