תוכן

קיב) ואמר מ"ט, נ' איהי, אתייא י' דשמא דברית קדישא, ורכיב עלה, ואתאחד בהדא כו'. והענין הוא, כי הצד"י היא יו"ד ונו"ן, והנון היא בינה, בסוד ן' שעריה. ויו"ד דשמא קדישא, הוא חכמה בסוד הדעת המתאחד עמה. והם אחור באחור, כי היו"ד שבה מחזרת פניה לאחור מן הנון, ואינה מסתכלת בה. וכן הנו"ן עצמה אינה מסתכלת ביו"ד, אלא הופכת פניה למטה. וזהו אסתכל לעילא, כגונא דא י'. אסתכלת לתתא, כגונא דא נ'. ואפשר עוד לפרש, אסתכלת לתתא כנגד קוצא התחתון שלה, שהוא מסתכל למטה. מלבד קצה העליון שלה, שאינו מסתכל ביו"ד, והופכת פניה מכנגדו, וזה יורה על תחילת האצילות, בין תחתון, בין עליון, דלא הוו אפין באפין.