זהר

קיב) ומעיינא דמייא הוה תחות ההוא אילנא, ומאן דצריך טבילה, מיד מיין סלקין לגביה, ואילנא אסתלקין ענפוי, כדין ידע אברהם דאיהו מסאבא, ובעי טבילה מיד, ואם לאו, מיא נגיבן, כדין ידע דבעי לאסתאבא ולאסתמרא שבעה יומין.

פירוש הסולם

קיב) ומעיינא דמיא וכו': ומעיין של מים היה תחת האילן. ומי שצריך טבילה. מיד היו המים עולים כנגדו וענפיו של האילן מתעלים. אז ידע אברהם שהוא טמא, וצריך טבילה מיד, כלומר שהוא טמא רק טומאה קלה, שאינו צריך לחכות ז' ימים. ואם אינו צריך טבילה מיד, היו המים מתיבשים, אז ידע אברהם שהוא צריך עוד להיות טמא ולחכות ז' ימים.
פנימיות הדברים. האילן ה"ס עץ החיים שהוא ז"א, דהיינו קו אמצעי. והמעיין שמתחתיו ה"ס המסך דחירק, הנעשה כמעיין נובע, שמוציא קומת החסדים, שעל ידו הכריע את קו השמאל ונכלל בימין. כנ"ל (דף י"ד ד"ה הורמנותא) וכל האיסורים והס"א כגון עבודה זרה וטומאה וכו' באים מקו שמאל, כלומר מתוך שרוצים להשליט השמאל על הימין, ולהמשיך שפע השמאל ממעלה למטה. שהוא המקור לכל האיסורים שבעולם, כנודע. ונמצא הטמא, שנאחז בשמאל, שנוהג בו אותו התקון, כמו שהיה בעת יציאת קו השמאל, שהיה במחלוקת ובסתימת האורות עד שנמשך קומת החסדים על המסך דחירק שבקו אמצעי, שאז התגברו החסדים על קו השמאל, ונכנע ונכלל בקו הימין. (כנ"ל דף ט"ז ד"ה וכבר) כן ממש, בהנכשל על ידי הס"א, ונתדבק בקו שמאל להמשיך ממנו ממעלה למטה, שאין לו תקנה אלא לקבל את קומת החסדים מקו אמצעי, ואז הוא נכלל בימין וטהר. וז"ש (באות ק"ה) מאי תקנתיה, והיה לפנות ערב ירחץ במים. כי הוא צריך לחזור ולהמשיך קו שמאל ולהמשיך את הכרעת קו האמצעי על ידי ביאה במים, שה"ס קומת החסדים. היוצאת על מסך דחירק, שמתחת האילן. ובסוד לפנות ערב, חוזר וממשיך הארת השמאל. כי אין הארת השמאל לאור היום, (כנ"ל בפרשת לך דף י"ג ד"ה ורזא) ובסוד ירחץ במים חוזר וממשיך קומת חסדים שבסוד קו אמצעי המכריע את הארת השמאל וכולל אותו בימין. כנ"ל.
ונודע שיש ב' נקודות בהנוקבא, אחת ממותקת בבינה, הנקראת מפתחא, ואחת דמדת הדין מצמצום א' שהיא בלתי ממותקת בבינה, הנקראת מנעולא. אשר הזוכה ודבק בקו אמצעי, נגנזת בשבילו הנקודה דמדת הדין, ונקודה דמדת הרחמים גלויה בהנהגה העליונה בעדו. בסוד זכי הא טב. ואם אינו זוכה, אלא שמתדבק בשליטת השמאל, אז מתגלה הנקודה דמדת הדין בהנוקבא. שה"ס צמצום הא' שהיה על המלכות שאינה ראויה לקבל אור ישר. ואז כל האורות פורחים ממנה. (כנ"ל בהקדמת הזהר דף קכ"ג אות קכ"ב ד"ה ב' ע"ש). בסוד לא זכי הא רע.
ולפיכך יש ב' מיני טומאות. אחת טומאה קלה כגון בעל קרי, שפירושו, שנאחז בקו שמאל, אבל לא כל כך עד שתגלה הנקודה דמנעולא בסוד לא זכי הא רע. ולפיכך אינו חסר רק הכרעת קו האמצעי ע"י קומת החסדים, ובא במים וטהר. והשניה הוא טומאה חמורה, שפירושו, שעל ידי התדבקותו בשמאל כבר נתגלה הנקודה דמנעולא, המסלקת כל האורות מהנוקבא, כנ"ל בסוד לא זכי הא רע. ואז צריך תחילה להמתיק המלכות בבינה, בב' הבחינות, בקטנות ובגדלות, שה"ס ספירת שבעה ימים.
ולפיכך בטומאה קלה, אומר, ומאן דצריך טבילה מיד, מיין סלקין לגביה ואילנא אסתלקין ענפוי, כי להיותו עוד דבוק בקו שמאל, שהיא טומאתו, לכן מעלה האילן את ענפיו, דהיינו שאינו עושה צל עליו. כי קו אמצעי בעת שמכליל ב' הקוין ימין ושמאל זה בזה, הוא עושה צל, דהיינו שמכסה על הג"ר דג"ר, (כנ"ל בפרשת לך דף ט"ז ד"ה עוד) ולפיכך כשדבק בקו שמאל, אין לו צל כלל, וז"ס שהאילן מסלק ענפיו ממנו. אבל מיין סלקין לגביה, שהמעיין שמתחת האילן שה"ס קו אמצעי מעלה אליו קומת חסדים הנמשך עליו, כדי שיבא מיד בהמים, ויכללו הקוין זה בזה וטהר. מה שאין כן בטומאה חמורה שנגלה עליו המנעולא, שאז המים שבמעיין מתיבשים, כלומר שאין זווג על המסך שבקו אמצעי להוציא קומת חסדים. כי מטעם גילוי המנעולא נפסק הזווג, כי כל עוד שהמנעולא גלויה בזו"ן אינם ראוים לקבל אור העליון, כנ"ל, וע"כ נתיבש המעיין. עד שסופר שבעת ימים, דהיינו שחוזר וממתיק המלכות בבינה, בסוד שלישי ושביעי לקטנות ולגדלות, ואז חוזר הזווג על המסך שבקו האמצעי והמעיין חוזר לאיתנו, ואז ובא במים וטהר, כי אינו חסר עוד אלא לקבל הכרעת קו האמצעי הבאה עם הטבילה, כנ"ל. אכן זה אמור רק במסך דחירק שבקו אמצעי דזו"ן, אבל במסך דחירק דקו אמצעי שבבינה, אין המסך מחויב להתמתק במפתחא, אלא הזווג לקומת חסדים יוצא על בחינת מנעולא. והטעם הוא, מפני שמסך דמנעולא אינו פועל כלום לפגום למעלה ממקור הויתו, דהיינו למעלה מזו"ן. כי צמצום הא' לא היה רק על המלכות לבדה, וכן על ז"א המשמש עמה, אבל לא כלום בבינה.