זהר

קיב) אזלו מטו לחד טורא, והוה נטי שמשא. שרו ענפין דאילנא דטורא לאקשא דא בדא, ואמרי שירתא. עד דהוי אזלי, שמעו חד קלא תקיפא דהוה אמר, בני אלהין קדישין אינון דאתבדרו ביני חייא דהאי עלמא, אינון בוציני בני מתיבתא, אתכנשו לדוכתייהו לאשתעשעא במאריכון באורייתא. דחילו אלין וקאימו בדוכתייהו ויתבי.

פירוש הסולם

קיב) אזלו מטו לחד וכו': הלכו. הגיעו להר אחד, כנטות השמש. התחילו דופקים ענפי האילן שבהר זה בזה, ואומרים שירה. בעוד שהיו הולכים שמעו קול אחד חזק שהיה אומר, בני אלקים קדושים, אותם הפזורים בין החיים בעולם הזה, אותם מאורות בני הישיבה, האספו למקומכם להשתעשע עם אדונכם בתורה. הם פחדו, ונשארו עומדים במקומם, וישבו.
פירוש. הלכו ובאו להר אחד, ה"ס ההר, שעליו אמר דוד המלך, ​מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו (תהלים כ"ד). וכשעלו על ההר העריב השמש, רומז שנסתלקו הארתם. והענפים של האילנות קשקשו זה בזה, ובסוד שיחת האילנות, שמעו מהם שירה, בסוד הכתוב ​אז ירננו כל עצי יער (תהלים צ"ו).
וז"ש, שמעו חד קלא וכו', פירוש. שמעו קול חזק אומר להם, שישובו למקומם לאשתעשעא בהשי"ת ותורתו, דהיינו שירדו מן ההר. וקורא אותה בני אלהין קדישין, על שם מדרגתם הנשגבה, אבל רמז להם, שאין בני אדם שבעוה"ז כדאים לדור עמהם יחד. וזה שרמז להם אינון דאתבדרו ביני חיי דהאי עלמא כלומר, שאין בני העוה"ז הולמים אותם, כי לא יוכלו לסבול זה את זה.
וז"ש, דחילו אלין וכו', נפלה יראה עליהם, ומ"מ לא ירדו מההר, אלא קמו ישבו ולא הזיזו עצמם ממקומם.