זהר

קיב) אדהוו יתבי, הא האי יודאי, דגזל ההוא עכו״ם, דקטל חויא, אתי באורחא, לאי ועיף, ומגו תקיפו דשמשא עאל בההוא חקל, ויתיב תחות אילנא חד, והוה מתרעם לקב״ה, ומצדיק עליה דינא, ואמר, מארי דעלמא, גלוי וידוע קמך, דאנא לא חיישנא עלאי, ועל גופי, ועל ממוני כלום, דהא בדינא אתעביד כל דאתעביד, אבל אבא ואמא סבין אית לי, דלית לי במה אפרנס לון, וע״ד חיישנא.

פירוש מעלות הסולם

קיב) אדהוו יתבי הא וכו': בעוד שהיו יושבים, הנה אותו היהודי, שגזלו הגוי, אשר הנחש הרגו, בא מן הדרך, לאה ועיף, ומחמת תוקפו של השמש, נכנס באותו שדה, וישב תחת אילן אחד. והיה מתרעם לפני הקב״ה, ומצדיק עליו את הדין, ואמר רבון העולם גלוי וידוע לפניך, שאיני דואג עלי, ועל גופי, ועל ממוני כלום, כי בדין נעשה כל מה שנעשה, אבל אב ואם זקנים יש לי, שאין לי במה לפרנסם, ועל זה אני דואג.