זהר

קיב) א״ל ברי, על כל דא, הוה ה׳ קיימא קמיה דאדם. בתר דאתו ערב רב ועבדו ית עגלא, גרמו דאסתלקת ה׳ לגבי ו״י, ואתעביד הוי. ומאן גרים דא, הוי גוי חוטא, ואשתארת ה׳ בתראה יחידה, הה״ד איכה ישבה בדד. דבקדמיתא ותלכנה שתיהם, ה״ה. ובתר דאסתלקת ה׳ עלאה, אשתארת ה׳ תתאה בתראה יחידה, [בתר] דאתערבו טוב עם רע, מה דאפריש קב״ה, הה״ד ויבדל אלקים בין האור ובין החשך.

פירוש מעלות הסולם

קיב) א״ל ברי על וכו׳: אמר לו ר״ש המשיך ואמר לר״א, בני, על כל זה היתה ה׳ שה״ס תשובה, שהיא ה׳ ראשונה של שם הוי״ה, עומדת לפניו, ועשה תשובה, (כנ״ל אות ק״ה) ואי לאו דקמת עמיה תשובה. ואחר שבאו הערב רב ועשו את העגל, גרמו שנסתלקה ה׳ שה״ס בינה אל וי ונעשה הצירוף הוי, כמ״ש בזהר אחרי (אות של״ב) כד מלה תליא בתשובה ולא תייבין, כדין ה׳ עלאה נטיל לון ואנגיד לואו וי׳ לגבה בגין דלא תייבין כדין אקרי הוי. ומי גרם זה, הוי גוי חוטא, היינו הערב רב ונשארה ה׳ בתראה שהיא מלכות, לבדה, זהו שנאמר ​איכה ישבה בדד. שבתחלה קודם שחטאו בעגל, ותלכנה שתיהם ב׳ ההי"ן, היינו בינה ומלכות, ודינין שבמלכות נתמתקו ברחמי הבינה. ואחר שנסתלקה ה׳ עליונה שהיא בינה, נשארה ה׳ תחתונה שהיא אחרונה בשם הוי״ה דהיינו מלכות לבדה. אחר שנתערב הטוב עם הרע, מה שהקב״ה הבדיל מקודם הרע מן הטוב, זהו שנאמר ויבדל אלקים בין האור ובין החשך.