https://search.orhasulam.org/
- ספר הזהר / זהר עם פירוש הסולם / שמות / פקודי / מאמר ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים קח-קל
- כתבי בעל הסולם / זהר עם פירוש הסולם / שמות / פקודי / מאמר ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים קח-קל
אות קיא
זהר
קיא) ואלין ווין הוו קיימין על עמודין, ואינון עמודין הוו קיימין על ניסא, וכלהו ווין עלייהו. בגין דרזא דאורייתא על ו"ו קיימא. ואינון ווין דאינון רזא דמהימנותא דאורייתא, כלהו על אינון עמודים קיימין, דאינון רזין דנפקין בהו נביאים, רזא דלהון בכל סטר. ועל אינון קיימין, קיימן אינון ווין.
פירוש הסולם
קיא) ואלין ווין הוו וכו': ואלו הווים היו עומדים על עמודים, שהם נצח והוד דז"א שמחזה ולמטה שלו, ואלו העמודים עומדים על הנס, דהיינו שמאירים אל המלכות שנקראת נס, וכל הווים עליהם. דהיינו שמאירים כולם אל המלכות. ומפרש, משום שסוד התורה עומדת על ו', שהוא קו האמצעי, ע"כ האלף ות"ש וע"ה אורות הנכללים בהם נקראים ווין. ואלו הווין שה"ס אמונת התורה, כולם עומדים על אלו עמודים, שהם סוד שיוצאים מהם נביאים, דהיינו נצח והוד דז"א שמשם מקבלים הנביאים. והסוד שלהם הוא בכל צד, דהיינו שמאירים בד' רוחות חו"ג תו"מ. ועל אלו העמודים עומדים אלו הווין.
פירוש. אחר שתשעו"ה אורות שה"ס בינה ותו"מ דז"א, שנפלו וירדו מז"א, חזרו ועלו למעלה מרקיע דז"א, דהיינו למעלה מחזה שלו, כנ"ל, הנה נכללו שמה מהחכמה שבו, שה"ס אלף, ונעשו אלף תש"ע וה' אורות, מחמת שנכללו מהארת החכמה שנקראת אלף. אמנם הארת החכמה שבהם אינה יכולה להאיר שם למעלה מחזה דז"א, כי שם החסדים מכוסים מהארת חכמה, אלא שיורדים מחזה ולמטה דז"א, לב' הספירות נצח והוד שלו הנקראים עמודים, ושם מתגלית הארת החכמה שבהם.
וזה אמרו, ואלין ווין קיימין על עמודין, שאלו אלף ותשעו"ה אורות המכונים ווין אינם עומדים לגלות החכמה שבהם רק בעמודים, שהם נצח והוד דז"א, ולא למעלה מחזה. אמנם מקום גילוי החכמה הוא רק במלכות. וז"ש, ואינון עמודין הוו קיימין על נסא, שהנו"ה משפיע הארת החכמה שבווין אל המלכות הנקראת נס.
ועם זה מתבאר הכתוב שהתחיל בו, עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו. כי ז"א אומר זה, עד שהמלך, שהוא בינה, היה במסבו, דהיינו שהיה מסבב תקון ג' קוין דז"א מבחינת מוחין דיחידה על הר סיני, אז, נרדי, שהם בינה ותו"מ הירודים והנפולים שלי, שה"ס אלף תשעו"ה ווין, נתן ריחו, שהוא הארת חכמה המכונה ריח, אל המלכות, הנקראת נס. ומה שמדייק לומר במסבו, הוא, כי מסבו, פירושו בסבוב שלו, מלשון הכתוב, והוא מסבות מתהפך, שפירושו סבובים, והיינו בסוד הסבוב דג' קוין, והוא משום שאין הארת החכמה מתגלית אלא בעת הסבוב של ג' הקוין (כנ"ל בשלח ל"ט ד"ה וג', ע"ש) וכיון שפסק הסבוב פסקה הארת החכמה להאיר. כמ"ש שם, וע"כ אומר במסבו, ומשום זה כשהזהר מתחיל (דפו"י דף רכ"ו ן"ב) לפרש הכתוב, הוא מפרש ג' קוין דז"א (כנ"ל אות ק"ט) להורות שגילוי המוחין בהר סיני היו עם סבובם של ג' הקוין. כמבואר.