זהר

קיא) ואנן, מקמי מלכא עלאה בעינן לקיימא על קיומנא, באימתא ברעדה. דהא כדין אושיט ימיניה לגבה, ולבתר שמאליה, דשני לה תחות רישה, ולבתר אתחבקו תרווייהו כחדא בנשיקו. ואלין אינון תלת קדמיתא, ובעי בר נש לשוואה לביה ורעותיה, ולכוונא בכל הני תקונין וסדורין דצלותא. פומיה ולביה ורעותיה כחדא.

פירוש הסולם

קיא) ואנן מקמי מלכא וכו': ואנו, מפני מלך העליון, צריכים לעמוד על מעמדינו באימה וברעדה, כי אז מושיט לה ימינו, שהוא בברכת מגן אברהם, שה"ס קו ימין. ואח"כ שמאלו שמשים תחת ראשה, בסו"ה שמאלו תחת לראשי, שהוא בברכת אתה גבור, שהוא קו שמאל. ואח"כ מתחבקים שניהם יחד בנשיקין, שהוא בברכת האל הקדוש, שהוא קו האמצעי, שמשם ומעלה ה"ס נשיקין עד ג' אחרונות, ואלו הם שלש ברכות הראשונות של תפלת שמנה עשרה. וצריך האדם לשום לבו ורצונו, ולכוון בכל אלו התקונים והסדרים של התפלה, פיו ולבו ורצונו יחד.