תוכן

קיא) עוד צריך לדעת בחי' אחרת קרובה אל הנזכר, והוא, כי הנה כל אות ואות משם הוי"ה, בכל מקום שהיא בספירה, כנודע, יוצא מכל אות ואות מהם הוי"ה א', ואין חילוק ביניהם, רק באופן מלוייהם, וזה עניינם: הנה היו"ד שהיא רמוזה באבא, שהיא הספירה הנקראת חכמה, יש בה הוי"ה אחת במילוי יודי"ן, והוא בגי' ע"ב. וה"א ראשונה, הנרמזת באימא, שהיא הספירה הנקראת בינה, יש בה הוי"ה אחת במילוי, שהוא שם ס"ג, כזה: יו"ד ה"י וא"ו ה"י. והוא"ו שהיא רומזת בז"א, שהם ו' ספירות אשר מחסד עד היסוד, יש בו הוי"ה אחת במילוי אלפין, והוא בגי' מ"ה כנודע. וה"א אחרונה שהיא רומזת בנוקבא דז"א, שהיא ספירת המלכות, יש בה הוי"ה במילוי ההי"ן. וכעד"ז גם כן, בפרטות כל פרצוף ופרצוף שבה' פרצופין הנזכר, אשר יש בכל אחד מהם הוי"ה פרטית כנזכר, יש בה הוי"ה דע"ב, בחכמת הפרצוף ההוא. והוי"ה דס"ג, בבינת הפרצוף ההוא. והוי"ה דמ"ה בו' ספירות חג"ת נה"י שבפרצוף ההוא. והוי"ה דב"ן, בנוקבא דז"א שבפרצוף ההוא. וכמו שכל ספירה וספירה נפרטת לי"ס, וי"ס מי"ס עד אין תכלית כנודע, כך הוא חילוק הויו"ת שהם, מתרבים ומתחלקים לאין קץ.