זהר
קיא) ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, ויעש רבויא ותקונא דכלא כדקא יאות. את שני המאורות הגדולים. בקדמיתא בחבורא חדא, רזא דא שמא שלים כחדא, ידו"ד אלקים, אע"ג דלא איהו באתגליא אלא בארח סתים.
פירוש הסולם
קיא)
ויעש אלקים וגו', ויעש, ריבויא ותקונא דכלא כדקא יאות: ויעש פירושו, גדלות ותיקון הכל כראוי. והיינו ע"ד שביאר לעיל
(דף ס"ה ד"ה מיין) אשר
יה"י, יורה על קטנות, כי לשון עתיד, יורה על הכנה והכשר, והקטנות הוא הכנה על הגדלות. אבל
ויה"י, או ויעש, יורה על גמר הדבר, וגדלות, עש"ה. כן מבאר כאן, אשר
יהי מארת, יורה על המיעוט ויציאת הקליפות. והכתוב
ויעש, יורה על השלמה ותיקון, דהיינו הגדלות.
את שני המאורות הגדולים, בקדמיתא בחבורא חדא: הכתוב שני המאורות יורה שמתחילה היו ב' המאורות שהם ז"א ונוקביה, בחיבור אחד, כלומר בקומה שוה, כנ"ל בסמוך. ולא היו צריכים זה לוה.
רזא דא שמא שלים כחדא, הוי"ה אלקים אע"ג דלא איהו באתגליא אלא בארח סתים. זה סוד שם השלם, הויה אלקים, כאחר, ואע"פ שהוא אינו בהתגלות אלא בדרך סתום. פירוש, כי השמות הוי"ה אלקים, יורו על ז"א ונוקביה, שהם בקומה שוה פנים בפנים, במוחין דגדלות. אמנם כאן הכתוב מדבר בעת שהז"א ונוקבא בקומה שוה. במצב אחורים, שפירושו, שיש להם מוחין דחכמה, אבל אינם מאירים בהנוקבא משום חוסר לבוש יקר דחסדים, וע"כ מצד אחד, נבחנים שה"ס
הויה אלקים שפירושו שם שלם, להיותם במוחין דחכמה, כי כל השלמות הוא מאור החכמה. ומצד אחר נבחנים שהם בהעלם המוחין, כי החכמה אינה יכולה להאיר בלי לבוש יקר דחסדים.
(דהיינו כנ"ל בהקדמת הזהר דף כ"ב אות י"ד ובהסולם) וז"ש
שמא שלים כחדא הויה אלקים, אע"ג דלא איהו באתגליא אלא בארח סתים, כי ב' המאורות, זו"ן, הם בשם שלם
הויה אלקים, אלא השם אלקים אינו מאיר בהתגלות רק בדרך סתים, כי החכמה אינה מאירה בשם אלקים, שהיא הנוקבא, מטעם חסרון לבוש החסדים דהיינו כמ"ש שם, (שאז נבחן שהשם אלקים עמוק וסתום בשמא. עש"ה.)
