תוכן

קיא) אמר לה צד"י, צד"י אנת, וצדיק אנת, אבל אנת צריך למהוי טמירא כו'. דע, כי יש אל הצד"י, שתי בחינות: אם בחינת זווג העליון, חכמה ובינה על ידי הדעת, ואם בחינת זווג תחתון, ת"ת ומלכות, על ידי יסוד. כי כמו שזווג התחתון, לא הוו אנפין באנפין, עד דאתתקן לתתא. כן הזווג העליון, לא אהדרת אפין באפין, עד דאתתקן עתיקא. ועוד נבאר זה באדרא בע"ה וכנגד שנים אלו אמר, צד"י אנת, וצדיק אנת. ולפיכך נכפלה הצד"י, כנגד שני זווגים אלו. וצריכה למהוי טמירא, מפני זווג העליון הסתום, לית אנת צריכא לאתגלייא כל כך. מפני זווג התחתון הנגלה, ומכל מקום אין לגלותו כל כך, כדי שלא יהיה פתחון פה לעולם, לומר, כי אעפ"י שיחטאו, אינם ראוים ליענש, מפני שנשמתם נעשית בסוד אחור באחור, דלא הוו אפין באפין, עד דאתתקן לתתא. וזהו סוד אמרתי עולם חסד יבנה, נבנה לא כתיב, אלא יבנה בתר הכי, בחסד, דהא בחסד תלי זווגא דלהון למהוי אפין באפין. וכיון שנעשו כל הנשמות בסוד אחור באחור בלתי מתוקנין, יש להם פתחון פה לומר, שאינן ראויין ליענש אם יחטאו. וזמ"ש בגין דלא למיהב פתחון פה לעלמא.