פירוש הסולם
קיא) ואז
ויקרא שמה רחובות ומשום זה יתפשטו מעייניו לכל הצדדים דהיינו לצד ימין ולצד שמאל שהם החכמה וחסדים כנ"ל בסמוך, כמו שאתה אומר, ויפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים. ועל כן,
ויקרא שמה רחובות. פירוש. כי הוקשה לו, למה קרא יצחק את שם הבאר בשם רחובות, שהוא שם הבינה בעת שהבאר ההוא הוא בחינת קו אמצעי, היוצא על המסך מבחינת חירק שהוא מסך דזו"ן שהוא כבר נפרד מבינה. ובכדי להבין את זה, אני מוכרח להאריך, ולבאר סוד חפירת הבארות. כי סוד ג' הבארות שחפר יצחק, ה"ס המשכת ג' קוין ימין ושמאל ואמצע, מסוד ג' הנקודות חולם שורק חירק, אל היסוד דנוקבא, הנקרא באר, שה"ס ג' זריעות כנ"ל
(בראשית א' דף ט"ו ד"ה ההוא נקודה זרע ע"ש) המכונות כאן ג' חפירות, שבבחינת החולם נעלמות הג"ר ואתוון אל"ה נופלות לזו"ן, ומזו"ן לבי"ע, וז"ס חפירת באר הראשונה, וע"כ קרא שמה
עשק מחמת שהתעשקו עמו, כי הס"א נאחזת במקום חסרון. ומכאן נמשך קו הימין שהוא חסדים. וחפירת באר השניה, ה"ס זריעה הב' מבחינת נקודת השורק, שאע"פ שאור החכמה חזר ונשלם מכל מקום אינו מאיר, להיותו מחוסר חסדים, וזס"ה,
ויריבו גם עליה, כי גם בה נאחז הס"א, וע"כ קרא שמה
שטנה, ומכאן נמשך קו השמאל, שה"ס חכמה בלי חסדים, וחפירת באר השלישית, ה"ס זריעה הג' מבחינת נקודת חירק, שהיא מסוד המסך דזו"ן, ולא מבינה. אלא כוחו יפה להכריע את ב' הקוין ימין ושמאל דבינה, ומתלבשים החכמה והחסדים זה בזה והארתם נשלמת מכל הצדדים. עש"ה בכל ההמשך. וזסו"ה
ויעתק משם, דהיינו נעתק מבחינת בינה ובא למדרגת זו"ן, ששם הוא המסך דנקודת החירק ואז
ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה, כי על המסך הזה נמשך קו האמצעי המיחד ב' הקוין זה בזה ומשלים את שניהם, וע"כ נפרד הס"א ולא יכלו לקטרג עליו עוד, וע"כ,
ויקרא שמה רחובות וגו'. וזהו שהוקשה לו, מאחר שכתוב
ויעתק משם, שפרושו שנעתק מבחינת ב' קוין הראשונים שהם מבינה, ובא למדרגת זו"ן, א"כ למה קרא אותה בשם הבינה, דהיינו רחובות.
וז"ש בתחילת המאמר
רבי חייא פתח ואמר ונחך ה' תמיד וגו', שפתח להבין את הכתוב,
ויעתק משם וגו' ויקרא שמה רחובות, עם הכתוב ונחך ה' תמיד וגו'. והיינו בעיקר עם סופו של הכתוב,
וכמוצא מים וגו'. שפירושו
ההוא נהר דנגיד ונפיק מעדן, ולא פסקין מימוי לעלמין, (כנ"ל באות ק"ח) דהיינו סוד המסך דחירק הנמתק ביסוד הבינה הנקרא נהר יוצא מעדן, שה"ס
מפתחא, כנ"ל,
(דף מ"ו ד"ה ובזה מתבאר ההפרש) ואחר כך מבאר זה ביתר ביאור, בסוד בור ומוצא מים שבו, שהוא מתתקן עם יסוד הבינה כל כך, עד
ומאן דאסתכל בבירא דא אסתכל ברזא עלאה דמהימנותא, ודא הוא סימנא דאבהן וכו', דהיינו כמ"ש לעיל, כי
מוצא מים ה"ס המסך דחירק שעליו יוצא קו אמצעי, וכל עוד שהמסך הזה הוא בבחינת
מנעולא, אינו נחשב למוצא מים, משום שצמצום א' רוכב עליו ואינו יכול לקבל חכמה, אלא רק אחר שנתקן מאתוון אל"ה דבינה, הנקרא נהר יוצא מעדן, ונקרא
מפתחא, אז הוא מתתקן בסוד
קו אמצעי, ונמשך אל הנוקבא ליחד בה ב' הקוין ימין ושמאל שבה ומשלים בה האורות מכל הצדדים. וע"כ
לית לאפרשא בין מקורא ובירא כי אם המקור דהיינו
מוצא מים שבה, יהיה מסוד מנעולא, נעשה אז פירוד בינו לבין
הבור. כי הנוקבא נקראת
בור רק בעת שיונקת חכמה בלי חסדים מקו שמאל, כנ"ל
(דף מ"ה ד"ה פירוש) ואז היא מתוקנת בהכרח בכלים דבינה, שה"ס
מפתחא, שזולתם לא יכלה לקבל אור השמאל דבינה, ולפיכך אם בחינת
מוצא מים שבה יהיה מסוד
מנעולא, שאינו ראוי לחכמה, הוא יפגום בחינת
בור שבה, ולא יהיה ראוי עוד לקבלת ג"ר. וע"כ
אין להפריש בין מקורא ובירא, והמוצא מים מוכרח להתתקן מקודם בבחינת מפתחא כמו
הבור ואז
אינון תרין דרגין דאינון חד, דכר ונוקבא כחדא והמוצא מים משלימה שיאירו בה חכמה וחסדים ביחד כנ"ל.
ובזה מיושב קושיא הנ"ל, שמאחר שכתוב
ויעתק משם, שפירושו שנעתק מבינה ובא למסך דזו"ן, א"כ למה קרא אותה בשם רחובות, שהיא שם של יסוד הבינה. ועתה מובן זה היטב, כי להיות באר הג' ההיא בבחינת מסך דחירק, וקו אמצעי, דהיינו בבחינת
מוצא מים שבנוקבא, כנ"ל על כן קרא שמה
רחובות, כלומר שהמתיק אותה והמשיך לה בחינת
מפתחא, שהוא נמשך מיסוד דבינה הנקרא
רחובות. וז"ש
ובגין כך ויקרא שמה רחובות. דהיינו כדי להמשיך בה בחינת מוצא מים הממותק מנהר יוצא מעדן, הנקרא
רחובות, כי אז נעשה המוצא מים ראוי ליחד ימין ושמאל זה בזה, והס"א לא יקטרג עוד, בסו"ה
ולא רבו עוד עליה. אבל אם לא קרא אותה רחובות, דהיינו שלא היה ממשיך לה סוד המפתחא, אלא שהיה עוד מבחינת מנעולא אז לא היה ראוי ליחד ב' הקוין שבה, ואדרבה שהיה נעשה פירוד בין
מקורא לבירא, כנ"ל. ואז היה הס"א מקטרג עליו, עוד יותר מבשתי בארות הראשונות.
