פירוש הסולם
קיא)
כיון דנטיל האי וכו': כיון שנוסע זה הראשון, והורד המשכן, וכל הלוים אומרים שירה, וכל בעלי התשבחות הם כולם מצדו. אז, כי רוח החיה באופנים, כתוב.
ביאור
דגלא קדמאה, שהוא דגל מחנה יהודה. כבר ידעת סוד הנסיעות בכל מקום שהוא, הוא כדי לגלות הארת החכמה בסוד תלת דוכתי, שה"ס ג' קוין. כי אין הארת החכמה מתגלה אלא בזמן הנסיעה (כנ"ל בשלח דף ל"ט ד"ה וג') שז"ס הורדת המשכן ע"י שליטת קו ימין, והקמת המשכן ע"י גילוי קו שמאל, והתלבשותו בחסדים. כי המשכן ה"ס המלכות, שבנינה בסוד חכמה תתאה, וע"כ בשליטת קו ימין בלבדו, והורד המשכן, כי אז בטלה הארת החכמה שבו, ואח"כ בגילוי קו שמאל והתלבשותו בחסדים, שהוא ע"י התכללות הקוין זב"ז חוזר והוקם המשכן.
וסוד י"ב שבטים, ה"ס חו"ג תו"מ שבמלכות שכל אחת כוללת ג' קוין, שה"ס י"ב בקר, שהים, שה"ס המלכות, עומד עליהם. ויהודה שה"ס המלך שבי"ב שבטים הוא כולל אותם. ולכאורה היה צריך להיות סדר הנסיעה, שראובן יסע תחילה, שה"ס קו ימין, ודרום. ואח"כ יסע דגל מחנה דן, שה"ס קו שמאל וצפון. ואח"כ יהודה, שה"ס קו אמצעי ומזרח. ולבסוף אפרים, שה"ס מערב דהיינו המלכות המקבלת מג' קוין. אמנם נסיעה זו שבמדבר היתה על דרך המתוקן ביותר. ותחילה יצאו כל ג' הקוין וגם נכללו זה בזה בסוד י"ב שבטים, כנ"ל. וכיון שעיקר הפועל לתקון הקוין, הוא קו אמצעי, שבמזרח, ע"כ הוא נסע ראשונה במזרח, אבל הוא נחשב לקו ימין. והטעם הוא, כי יש ב' הכרעות בקו האמצעי, א) נקרא
שירותא דשמשא, דהיינו הכרעה הראשונה של קו האמצעי הנקרא שמש. שאז הוא משליט הקו ימין, והשמאל נכלל ומתבטל בימין כאלו לא היה כלל. ב) נקרא
תוקפא דשמשא, שהוא מיחד ב' הקוין זב"ז באפן שיהיה גילוי לשניהם הן לחסד והן לחכמה. וז"ס ב' דגלים הראשונים, שתחילה נסע דגל מחנה יהודה במזרח, ואע"פ שמזרח הוא קו האמצעי, אמנם הנסיעה היתה בבחינת
שירותא דשמשא, שאז שולט קו ימין ואין שם גילוי לקו שמאל, וע"כ נחשב לקו ימין. ולא שמאל, וע"כ הורד המשכן עם נסיעתו, מחמת שנתבטלה הארת השמאל, שה"ס הארת החכמה שה"ס המשכן.
וזה אמרו (באות ק"ב)
דגלא קדמאה משרייא מזיינא אריה, שדגל מחנה יהודה, שהוא הדגל הראשון ה"ס אריה שהוא חסד וקו ימין,
מיכאל, וכן הוא בבחינת מיכאל, שהוא על מחנה שכינה של החסד. והוא
רשים בפרישו דגלא פרישא לימינא שהדגל שלו הוא לצד ימין, שהוא חסד.
מזרח, אמנם ה"ס קו האמצעי שנקרא מזרח, וע"כ נסיעתו לצד מזרח של המשכן. ומפרש הטעם, למה הוא נבחן לחסד שהוא קו ימין, ואומר,
שירותא דשמשא אזיל במטלנוי בנהירו, שהוא בחינת ההכרעה של תחילתו של השמש, שהוא קו האמצעי, אשר אז הוא משליט הימין על השמאל כנ"ל וע"כ נחשב לאריה, ולבחינת מלאך מיכאל, שהם סוד קו ימין. ואינו נחשב לקו אמצעי ממש, כי קו אמצעי ממש צריך לכלול ימין ושמאל יחדיו, שה"ס הכרעה ב' שנקרא
תוקפא דשמשא כנ"ל. ולפיכך, נסע יהודה בראשונה, שהוא כולל של המלכות, והוא כולל, בחינת
שירותא דשמשא ולא ראובן, כי ראובן אינו אלא פרט של המלכות. דהיינו קו ימין ממש שהוא חסד, שאין לו שלמות אלא ע"י
תוקפא דשמשא, שאז נכלל בקו שמאל ומקבל ממנו ג"ר. וע"כ נסע אחר יהודה. באפן, שיהודה הוא קו אמצעי בעצם והארתו חסד לבד, ימין בלי שמאל, וע"כ נקרא חסד, אע"פ שהוא במזרח. וראובן הוא קו ימין בעצם, והארתו היא ימין בהתכללות השמאל, ויהודה ה"ס שירותא דשמשא, וע"כ נסע ראשונה. וראובן ה"ס תוקפא דשמשא, וע"כ נסע אחר יהודה. ונודע שכל דגל מד' דגלים כולל ג' קוין. שע"כ יש ג' שבטים בכל דגל. וע"כ כנגד יששכר וזבולן שבדגל יהודה, יש ב' ממונים תחת מיכאל, וז"ש,
תרין ממנן תחות ידיה, יופיאל, צדקיאל. אחד כנגד יששכר ואחד כנגד זבולן.
חד לאורייתא, שהוא יופיאל, שהוא כנגד יששכר שעסק בתורה,
וחד למיהך בשוקא, שהוא צדקיאל, שכנגד זבולן שהולך בשוק לישא וליתן בסחורה ומפרנס ליששכר. (כנ"ל אות כ"ו).
ומה שאומר, שבשירותא דשמשא משליט הימין על השמאל ורק הימין בלבד מאיר, אין הפירוש שהימין אינו נכלל כלל בשמאל, כי אם לא היה נכלל בשמאל לא היה אלא ו"ק בחסר ג"ר כנודע. אלא הפירוש הוא, שגם השמאל אינו אלא משמש לבחינת ימין לעטר אותו בג"ר, ומבטל בחינתו עצמו. וז"ש, (באות ק"ג)
לסטרא שמאלא שמשא אזיל ונהיר ומעטר להו, שהשמש שה"ס קו האמצעי, אפילו בשירותא דשמשא, הוא הולך לקו שמאל, ומאיר משם לכל המחנות שמצד ימין את הארת השמאל כדי לעטר אותם בג"ר, אבל אינו מגלה כלום הארת השמאל עצמו.
אלף ורבוון ממנן תחותוי, וע"כ יש שם הארת אלף שהוא חכמה המכונה אלף, והארת רבוון, שה"ס חסדים המכונים רבבות. כלומר שיש בהם ג"ר, אבל,
וכלהו בדחילו באימתא בזיע ברתת, כלומר שפחד הדינים שבקו שמאל שורה עליהם, וע"כ הם נזהרים שלא לקבל מהארתו כלום, אלא רק שיעור המספיק לג"ר בלבד.
וז"ש (באות ק"ד)
אריה אושיט ידיה ימינא, דהיינו שמשליט בחינת הימין על הכל,
כניש לכל חילוי לגביה, אז מאסף כל צבאיו אצלו, כלומר שאז הוא מגלה שלמות כל המוחין שלו. שהם
תלת מאה ושבעין אלף אריוותא סוחרניה דההוא אריה. דהיינו כללות כל המוחין, שהם ג' קוין חב"ד ומלכות המקבלתם, שחב"ד הם ג' מאות אלף, ומלכות רק שבעים אלף, להורות שהיא חסרה ג"ר דחכמה. ואין בה אלא ז"ת. ומאה אלף, ה"ס חכמה וחסדים, אבל מלכות שה"ס חכמה בלבד, נאמר בה ושבעים אלף. וכולם נקראים אריות. להורות שרק שליטת הימין בלבד שם בלי שמאל. וז"ש
ואיהו בינייהו באמצעיתא, שבחינת האמצע שה"ס שירותא דשמשא כנ"ל, הוא האריה שבאמצעם של ש"ע אלף אריות. וע"כ כולם פונים לימין בלבד.
אחר שביאר גדר הארתו של דגל מחנה יהודה בדרך הכלל והשלמות, הולך עתה ומפרט סדר הכרעה הנוהג במזרח, שהוא קו האמצעי. ונודע שאין קו האמצעי יכול להכריע את קו השמאל להכנע ולהכלל בימין זולת ע"י ב' פעולות, בפעולה א' מעורר כח המסך מבחינת המנעולא, שאז מסתלקים כל אורותיו של קו שמאל, ואח"כ בפעולה ב' גונז בחינת המנעולא ומעורר בחינת המפתחא שבמסך, שעי"ז חוזר קו השמאל להאיר בו"ק דג"ר (כנ"ל פרשת לך דף י"ג ד"ה ונתבאר ע"ש) וז"ש (באות ק"ה)
כד געי האי אריה מזדעזען רקיעין וכל חילין וכו', ושאגה זו פירושה פעולה הא' של קו האמצעי, שהיא ההתעוררות של כח המנעולא, שהוא מלכות דמדת הדין הקשה, המסלק לכל האורות, ואז כל הצבאות מזדעזעים הן מימין, דהיינו
הרקיעין וכל חילין ומשריין וכו'. והן משמאל, אשר
מההוא קלא נהר די נור מתלהטא, שנהר דינור הנמשך מן קו השמאל, מתלהט מחמת הדינין דמנעולא,
ונחית באלף וחמש מאה דרגין דגיהנם לתתא, כי כח השמאל משמש בקו השמאל, דהיינו בינה שחזרה לחכמה, שה"ס אלף, שחכמה נקראת אלף, וגם בחצי השמאלי של הדעת שהוא ת"ק כלומר חצי אלף, חצי מדרגה. ועתה ירד כח השמאל מכל שליטתו דהיינו מאלף וחצי אלף. וז"ש,
ונחית באלף ות"ק דרגין וכו' שהוא ירד מכל מדרגותיו, ונפל בעמקות הגיהגם למטה. וז"ש,
כדין כלהו חייבין דגיהנם מזדעזען ומלהטן אשא, כי נדונים בדינים הקשים של מנעולא.
וע"ד כתיב אריה שאג מי לא יירא. כי שאגה ההיא מחרידה הכל ומפילם ממדרגותיהם.
וז"ש (באות ק"ז)
געי תניינות, דהיינו שמעורר פעולה ב' הנ"ל (בפ' לך דף י"ג ד"ה ונתבאר) שה"ס התעוררות של המסך דמפתחא, הראוי להמשיך ו"ק דג"ר דשמאל, אז,
תלת מאה ושבעין אלף אריוותא כלהו געאן, דהיינו, שכולם קבלו ממנו כח המסך הזה דמפתחא, ואז
אושיט ידיה שמאלא, שחזר והמשיך האורות דו"ק דג"ר שביד שמאל, שחזרו ונגלו הו"ק דחכמה,
ואז כל מאריהון דדינא לתתא דחלין ואתכפיין תחות ההוא ידא, כי הארת החכמה מכניע כל בעלי הדין, שזסו"ה,
ידך בעורף אויביך, שהארת החכמה שביד שמאל מכניע כל האויבים של הקדושה.
אמנם הג"ר דג"ר, נשארו נעלמים מכח התעוררות המסך דקו האמצעי, כי לא נגלו על ידו אלא ו"ק דג"ר (כנ"ל ב"א דף ס' ד"ה מחלוקת). וז"ש (באות ק"ז)
ארבע גדפין לכל חד וחד מאשא חוורא, שכנגד ד' מוחין יצאו ד' כנפים המכסים על ג"ר דג"ר של כל מוח שלא יאיר. ומשום שכח המסך הזה המכסה הג"ר דג"ר, ממשיך כל החסדים, לפיכך הוא נקרא
אשא חוורא. כלהו מלהטין, שלוהטים בדינים דמסך, כדי לכסות הג"ר דג"ר. וז"ש,
כל אפין דחיזור ושושן, שהם הפנים השלמים דג"ר דג"ר שבשמאל, המכונים כפתור ופרח,
בחוורתא דההיא אשא שקיען, שהם נשקעו, ואינם מאירים, מחמת האשא חוורתא שבכח המסך, כנ"ל.
עתה מבאר ההפרש שיש בין אלו ד' סטרין, שהם ג' הקוין ומלכות המקבלתם. ואומר (באות ק"ח)
ד' אנפין לכל חד וחד לארבע סטרין, שהם שיעור ו"ק דג"ר הנקראים פנים, שנשארו בכל ד' סטרין, שהם ג' קוין ומלכות, ואומר,
כלהו נהירין בחוורא דשמשא, ששיעור הארתם הוא כמו הלבן שבקו האמצעי הנקרא שמש, דהיינו שעיקר הארתם הוא חסדים בלבד שנקראים לבן. וההפרש שבהם הוא,
חד לסטר מזרח נהיר בחידו האחד המאיר במזרח, שהוא קו האמצעי, מאיר בכל השלמות בשמחה.
וחד לסטר מערב, דא כניש נהוריה, והאחד המאיר בצד מערב, שהוא מלכות, אין לו אור מעצמו אלא מקבץ האור מכל ג' קוין.
וחד לסטר צפון חשוך בלא נהירו והאחד המאיר בצד צפון, שהוא קו השמאל, הוא חושך בלי אור. אמנם אין חושך זה, פירושו העדר של האור, אלא שהיא מציאות הנברא מן האור,
כצלא דשמשא לגבי שמשא, כמו הצל של השמש הוא תולדה מאור השמש, ולולא אור השמש לא היה נמצא הצל. כך החושך דקו שמאל הוא תולדה מאור הג"ר דג"ר שהאיר בו, שהיה נמשך ממנו חושך, מחמת חסרון אור החסדים (כנ"ל
ב"א דף מ"ז אות ל"ד ד"ה נפק) ואחר כך אע"פ שנסתלקו ממנו הג"ר דג"ר, אינו מאיר אלא בהתכללותו עם קו ימין שהוא חסדים. וז"ש,
צלא חשוך שמשא נהיר, בגין דשמשא וצלא ימינא ושמאלא כי כל עוד שהשמאל אינו נכלל בימין, נמצא השמאל שהוא צל של האור, ובחינת שמאל של האור, כלומר תולדה שלו.
ואזלא כחדא, כי במקום שאין אור אין צל. ונודע שאין הארת חכמה שבשמאל מאירה אלא ביחד עם הדינים והעונשים על הרשעים הרוצים להמשיך הג"ר דג"ר (כנ"ל באדרא רבא נשא אות רי"ט) וז"ש,
חשוכן דאזלין עמיה, אלו החשכים, דהיינו הדינים שאמרנו ההולכים עם קו השמאל, הם
כל אינון דנטלין זיינא, שהם הנושאים כלי הזיין להעניש הרשעים הרוצים לינק מג"ר דג"ר. ונתבאר ההפרש מב' הקוין, האמצעי והשמאל, והמלכות, וקו הימין לא נתבאר, כי הוא סוד החסדים שמדבר בו בלי הרף, ואינו צריך ביאור.
אחר שביאר כל הבחינות שבקו האמצעי הכללים והפרטים מבאר עתה סוד ג' השבטים שבדגלא קדמאה, שהם יהודה ויששכר וזבולן. וקוראם ג' ראשים. וז"ש (באות ק"ט)
רישא חדא דיליה ע"ד אלף ושית מאה, דהיינו המספר של שבט יהודה המובא בכתוב.
נפקי חילא בימינא דאיהו ארים עלייהו, שהצבאות אלו יוצאים בכח הימין שהשליט עליהם, כנ"ל בסוד שירותא דשמשא, ע"ש.
בר כל אינון ממנן דלתתא וכו'
דלית לון חושבנא, היינו בחינות הנשים והטף של שבט יהודה, שלא התפקדו עמהם.
רישא תנינא וכו' נ"ד אלף וארבע מאה, היינו המספר של שבט יששכר המובא בכתוב.
בר כל אלין וכו' היינו הנשים והטף.
רישא תליתאה נ"ד אלף וד' מאה, היינו המספר של שבט זבולן שבכתוב.
וז"ש (באות ק"י)
כגוונא דנטיל ימינא וכו' כלומר שענין הנסיעה של כל ד' דגלים היתה בדרך אחד על דרך שנתבאר כאן.
כיון דנטיל האי קדמאה, והורד המשכן. כי כבר נתבאר לעיל, בתחילת הביאור, שכיון שנסיעת דגלא קדמאה שהוא דגל מחנה יהודה, היתה מבחינת
שירותא דשמשא, המשליט החסדים ואינו נותן מקום גילוי להארת החכמה שבשמאל, ע"כ נתבטל הארת המשכן, שה"ס חכמה תתאה, שז"ס והורד המשכן תאמר עם נסיעת דגל הזה. אמנם אין זה מטעם פגם אלא מכח היחוד הגדול שבשירותא דשמשא, וז"ש,
וכלהו ליואי אמרי שירתא, שהיה אומרים שירה בעת הורדה זו הבאה מכח היחוד דשירותא דשמשא. וכן,
מארי דתושבחן כלהו, מסטריה, היו אומרים שירה.
כדין כי רוח החיה באופנים כתיב. כי הארת החסדים השלמה נקראת רוח חיה, כלומר רוח חכמה, כי חכמה נקראת חיה. וכבר ידעת שסוד ד' החיות הם חגת"ם דז"א, וחגת"ם שבנוקבא שד' מלאכים מיכאל גבריאל אוריאל רפאל כלולים בהם נקראים ג"כ חיות, וכל המחנות שד' מלאכים שולטים עליהם נקראים אופנים.
