זהר

קיא) קלא דאיהו עמודא דאמצעיתא, לגבי מאן לגבי אימא עלאה, דאיהו כ״ה בימינא וכ״ה בשמאלא, ערב ובוקר, אינון חמשין תרעין דבינה.

פירוש מעלות הסולם

קיא) קלא דאיהו עמודא וכו׳: שואל, קול שהוא העמוד האמצעי, היינו ז״א עצמו שנקרא קול. אל איזו פרצוף מעלים אותו, כנודע שע״י המ״ן של הצדיקים עולים זו״ן עצמם ומכריעים בהמדרגות שעליהם ולכן שואל למי הם עולים. ומשיב, אל האם העליונה היינו אל הבינה, שהיא נחלקה אל כ״ה מדרגות מימין, ואל כ״ה מדרגות משמאל, שימין ושמאל אלה ה״ס ערב ובקר, והם חמישים שערי בינה.
פירוש: שורש המוחין דזו״ן מתחיל מאו״א, דהיינו מבינה שיצאה לחוץ מראש דא״א, שאלמלא יציאה זו לא היו מוחין לזו"ן (עיין בסולם בראשית א׳ דף ז׳ ד״ה וכבר) ובבינה זו נתקנו ג״ר שבה לבחי׳ או״א עלאין, וז׳ תחתונות שבה לישסו״ת, וכשאנו רוצים להמשיך מוחין אל זו"ן אנו מחויבים להמשיכם משורשם היינו מאו״א המשפיעים לישסו״ת, ומישסו״ת לזו"ן, והנה בינה זו יש בה עשר ספירות שכל אחת כלולה מעשר ספירות הרי הן מאה ספירות, וע״י עליית המלכות לבינה נחלקה לחמשים וחמשים, חמשים לאו״א עלאין, וחמשים לישסו״ת, נמצא שבאו"א עלאין עצמם יש כ״ה לאבא עלאה וכ״ה לאמא עלאה, וכן בישסו״ת, וכשאומרים שמע ישראל, מעוררים היחוד באו״א עלאין, ובישסו״ת, וזה אמרו סלקין ליה לגבי אימא עלאה דאיהו כה בימינא וכו׳, שאז מתעוררת המשכת המוחין משורשם מאו"א וישסו״ת עד ז״א. שה״ס יחודא עלאה. ועד ליסוד ומלכות בסוד יחודא תתאה.