זהר

קיא) א"ל, אי הכי, אשתמודע, דאית אדם קדמון לכל קדומים, ואית אדם אחרא. א״ל ברי, הכי הוא ודאי, אדם דברא ליה עלת העלות בדיוקנא דיליה סתים וגניז, האי גרם דאסתלק עלת העלות. אדם תניינא, חאב במחשבה. ואדם תליתאה, חאב במעשה. דתלת אדם אינון: אדם דבריאה, אדם דיצירה, אדם דעשיה. דלאו כל חובין שוין.

פירוש מעלות הסולם

קיא) א״ל אי הכי וכו׳: אמר לו ר׳ אלעזר המשיך ואמר לר׳ שמעון, אם כן, נודע, שיש אדם קדמון, לכל קדומים, כי ז׳ מלכים דנקודים נקראים קדמאין, וכן ז׳ תחתונות דעתיק, נקראים ימי קדם, ונודע לו שיש א״ק לכל אלו הקדומים. ויש אדם אחר היינו ז״א דאצילות, שנקרא בשם מ"ה שבגי׳ אדם. אמר לו ר״ש לר״א, כן הוא ודאי ומפרש לו סוד ז״א דאצילות, אדם שברא אותו עלת העלות בצלמו, סתום וגנוז, דהיינו ז״א במוחין דג״ר שעולה ומלביש לא״א הנקרא עלת העלות, זה גרם שנסתלק עלת העלות, אדם השני, היינו ז״א בבחי׳ חג״ת שלו שעולים ונעשים לחב"ד. פגם במחשבה שהיא מוח החכמה, ואדם השלישי, היינו יעקב שהוא בבחי׳ נה"י דז"א ששם מקום המלכות, פגם במעשה, שה"ס מלכות דאצילות הנקראת עשיה. כי שלשה מדרגות הם שנקראים בשם אדם: אדם דבריאה, אדם דיצירה, אדם דעשיה, ואין כל הפגמים של כל אחד שוים.
פירוש: אחר שגילה ר׳ שמעון לר' אלעזר סוד חטא של אדם הראשון, שהוא ענין אחד עם הפגם שגרם לשבירת הכלים בעולם הנקודים, שרצה לבטל את כל התקונים של הצמצום ב׳ בעולם התקון, שכיון שהרגיש בעצמו בהמוחין הראוים לבא אליו ביום השבת, שהם בבחי׳ מטי רגלין ברגלין, לא המתיו עוד עד יום השבת, אלא שהמשיך אותם המוחין הגדולים דא״ק שיאירו בגמר התקון, שאז יתבטל הגבול דצמצום ב', ויחזור הגבול לקדמותו למקום צמצום א', ורגלי אצילות יסתיימו בשוה עם רגלי א״ק ויעמדו רגליו בעולם הזה, בסו"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים, (כמ״ש בע״ח ש״ג סוף פרק ב'). מטעם שרצה לבא לשלמותו הסופי מיד בערב שבת, וכיון שעוד לא היה ראוי לזה, ע״כ הפיל כל הנשמות אלו שהמשיך, לתוך הקליפות. שזה דומה לגמרי למלוכת הז׳ מלכים קדמאין דעולם הנקודים, שמתוך שנתפשטו במלוכתם בבי״ע, והכלים לא היו נבררים עדיין, ע״כ נפלו לקליפות דבי״ע, (עיין בשער הקדמות דף ת״י ד״ה ולפי שחטא אדה״ר. ובתע״ס סוף שיעור ח׳, ובשיעור ט״ז מן אות מ״ב) שהיא ענין הפגם בא״א הנקרא עלת העלות שהוא השורש המאיר לפרצופי אצילות לפי התקונים של הצמצום ב', כמ״ש לעיל (אות ק״ז) בגין דאסתלק מתמן עלת העלות וכו׳.
והנה אלו הצדיקים בעלי הזהר והתקונים ומכ״ש רשב״י ור״א, היו מחשבתם ודיבורם בבחי׳ מעשה ממש, כלומר, שכפי תכונת החידושי תורה שגילו, כן נתתקנו אחריהם המדרגות העליונות והאירו אליהם ושם היו, וכיון שדיברו מבחי׳ א״ק העתיד להתגלות בגמר התקון שה״ס ביאת המשיח בב״א, לכן אמר ר״א (באות ק״י) הא ודאי אתגליא לי מה דלא ידענא עד השתא, ולא עתיד לאתגליא עד יומין דייתי מלכא משיחא כי נתגלו לו האורות העתידים להאיר בגמר התקון בביאת מלך המשיח.
וזה אמרו (באות קי״א) א״ל אי הכי אשתמודע דאית א״ק לכל קדומים
, כי התקונים המאירים בצמצום ב׳ לפני גמר התקון נקראים ימי עולם, לפי שבעולם התקון מא״א ולמטה, אינה משמשת המלכות דצמצום א׳ כי נגנזה ברדל״א, בסוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, הנאמר על גמר התקון, ורק המלכות דצמצום ב׳ משמשת בהם שהיא ממותקת במדת הרחמים, וע״כ הספירות דעתיק נקראים ימי קדם כלומר מקודם המתקת המלכות במדת הרחמים, וכן מטעם זה נקרא א״ק להיות בו המלכות דצמצום א׳ שאין היא משתמשת באדם דאבי״ע, ולכן הוא נקרא אדם קדמון, לכל קדומים, שהוא גם קודם לעתיק, שז״ת שלו נקראים ימי קדם. ואית אדם אחרא דהיינו אדם דאבי״ע. א״ל ברי הכי הוא ודאי, והולך ומפרש לו סוד אדם דאבי״ע המתחלק לג׳ מדרגות שכולם נקראים אד״ם בסוד שם מ״ה שבגי׳ אדם.
והענין הוא, כי ז״א דאצילות ה״ס הוי״ה במילוי אלפין, כזה: יו"ד ה״א וא״ו ה״א, שהוא בגי׳ אדם, ויש בו ראש תוך סוף, שבכל אחד יש ע״ס שהם בחינות אדם, וה״ס ג׳ שמות: יעקב, ישראל, ישורון, וה״ס בריאה, יצירה, עשיה, וישורון ה״ס חב״ד, ונקרא בריאה ע״ש שבראש ז״א מלובשים אח״פ דישסו״ת שהם שורש הבריאה. וישראל ה״ס חג״ת וזו״ן הגדולים בעת שחג״ת עולים ונעשים לחב״ד בסוד נוטריקון של ישראל לי ראש. וה״ס ז״א שהוא שורש לעולם היצירה. ויעקב ה״ס זו״ן הקטנים שהוא שורש לעולם עשיה. וה״ס ג׳ אלפין הנזכרים לעיל, א׳ בצורתה של יו״י ה״ס ישורון, וא׳ של יו״ד דאהי״ה, ה״ס ישראל, וא׳ דאדני, ה״ס יעקב. וזה אמרו אדם דברא ליה עלת העלת בדיוקנא דיליה סתים וגניז. דהיינו חב״ד דז״א בעת שעלה והלביש לא״א, שבמצב זה היו העולמות לפני חטאו של אדה״ר, מלבד התוספות שבת שניתוסף באותו יום ששי של בריאת אדה״ר. (עיין שער מאמרי רשב״י זיע״א פרשת קדושים ובתע״ס שיעור ט״ז אות ע״ט) האי גרם דאסתלק עלת העלת שהוא א״א שמוחא סתימאה שלו ה״ס חי החיים, (כנ״ל אות ק״ד) וה״ס י׳ דאסתלק מן א׳. אדם תניינא שה״ס חג״ת דז״א, העולים להיות חב״ד בסוד הנקרא ישראל חב במחשבה שה״ס בינה החוזרת להיות חכמה, ואדם תליתאה שה״ס נה״י דז״א ונקרא בשם יעקב, חב במעשה, שה״ס מלכות הנקראת עשייה. דתלת אדם אינון: אדם דבריאה ה״ס חב״ד וראש הז״א. אדם דיצירה, ה״ס חג״ת דז״א ותוך. אדם דעשיה ה״ס נה״י וסוף דז״א. (ועיין ענין ג׳ שמות ישורון ישראל ויעקב שה״ס בריאה יצירה ועשיה בזהר וישלח אות רמ״ד).