זהר

קט) ות"ח, מה כתיב בהו ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חרב, דאתעברו מנייהו, אינון מזיינין דאתחברו בהו בטורא דסיני, בגין דלא ישלוט בהו ההוא חויא בישא, כיון דאתעבר מנייהו, מה כתיב, ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה. אמר רבי אלעזר, מאי האי קרא לגבי האי. אלא, כיון דידע משה, דאתעברו מנייהו דישראל אינון זיינין עלאין, אמר, הא ודאי מכאן ולהלאה, חויא בישא ייתי לדיירא בינייהו, ואי יקום מקדשא הכא בינייהו יסתאב, מיד ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה. בגין דחמא משה, דהא כדין ישלוט חויא בישא, מה דלא הוה מקדמת דנא.

פירוש הסולם

קט) ות"ח מה כתיב וכו': ובוא וראה, מה כתוב בהם, ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חרב. שנעבר מהם הזיין שקבלו בהר סיני כדי שלא ישלוט בהם הנחש הרע (כנ"ל באות ק"ו) כיון שנעבר מהם, מה כתוב, ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה. אמר ר' אלעזר, מה מקרא הזה, ויתנצלו וגו' למקרא הזה, ומשה יקח וגו', ומשיב, אלא כיון שידע משה שנעבר מישראל הזיין העליון, אמר, הרי ודאי מכאן ולהלאה, יבא נחש הרע לדור ביניהם, ואם יעמוד כאן המקדש, דהיינו אהל מועד, ביניהם, יטמא. מיד, ומשה יקח את האהל וגו', כי ראה משה שהנחש הרע ישלוט עליהם מה שלא היה מקודם לכן.