זהר

קט) וההוא רוחא דשבק ואתדבק בההוא מאנא, לא אתאביד. דהא לית מלה אפילו זעירא בעלמא, דלא הוי ליה אתר ודוכתא לאתטמרא ולאתכנשא תמן, ולא אתאביד לעלמין. ובג"כ, ההוא רוחא דשבק בההוא מנא, תמן הוא, ודאי רדיף בתר עקרא ויסודא דיליה, דקא נפיק מיניה, ואייתי ליה, ובני ליה בדוכתיה, באתר דההוא רוח בת זוגיה, דנפקת בהדיה, ואתבני תמן כמלקדמין. ודא איהו בריח חדתא השתא בעלמא, רוחא חדתא וגופא חדתא.

פירוש הסולם

קט) וההוא רוחא דשבק וכו': ורוח ההוא שעזב אצלה בביאה הראשונה, כמ"ש להלן, שהבעל משאיר באשתו את רוחו בביאה הראשנה, ומתדבק בכלי ההוא, דהיינו באשתו, שאינו נעדר ממנה לעולם אפילו לאחר מיתתו, אינו נאבד. כי אין לך דבר בעולם אפילו קטן, שאין לו מקום ומעמד להסתתר ולבא שמה, ואינו נאבד לעולם. ומשום זה, רוח ההוא שעזב בכלי ההוא, הוא שם, והוא ודאי רודף אחר השורש ויסוד שלו, שמשם יצא, דהיינו אחר הבעל המת בלי בנים, והוא מביא אותו ובונה אותו במקומו, דהיינו במקום רוח ההוא שהוא בת זוגו, שיצאה עמו, דהיינו באשתו, ונבנה, שם כבתחילה. וזה הוא עתה בריה חדשה בעולם, רוח חדש וגוף חדש.