זהר

קט) ובההוא אתר, מרקמן דיוקנין דכל שאר עמין, דאתכנשו עלייהו דישראל לאבאשא לון. עאל בההוא אתר, זקיף עינוי. וחזי אבהן, דעאלין בחרבן בית אלהא, עד דחמי לרחל דדמעהא באנפהא, וקודשא בריך הוא מנחם לה, ולא צביאת לקבלא תנחומיו, כמה דאת אמר, מאנה להנחם על בניה. כדין. משיח ארים קליה ובכי, ואזדעזע כל גנתא דעדן, וכל אינון צדיקיא דתמן געו ובכו עמיה.

פירוש הסולם

קט) ובההוא אתר מרקמן וכו': ובמקום ההוא, שנק' קן צפור, מרוקמים בבגד המכונה פורפירא דמלכא, (כנ"ל ב"ב דף ל"ו ד"ה היכלא רביעאה ע"ש) צורות שלכל העמים שנאספו על ישראל להרע להם. נכנס המשיח במקום ההוא, ונושא עיניו ורואה את האבות שנכנסו בבית אלקים החרב, עד שרואה את רחל שדמעתה על לחיה, והקב"ה מנחם אותה ואינה רוצה לקבל תנחומים, כמש"א ​מאנה להנחם על בניה, אז המשיח, מרים קולו ובוכה ומזדעזע כל גן העדן, וכל אלו הצדיקים שהם שם, גועים ובוכים עמו.