זהר

קט) א"ר אלעזר, הכי הוא ודאי, ומלין אלין אוקימנא לון. ותו אוקימנא, דהא תלת קדושות אתמסרו לישראל לתתא. מן האי קרא, והתקדשתם והייתם קדושים, כי קדוש אני יי'. והתקדשתם חד. והייתם קדושים תרין. כי קדוש אני יי', הא תלתא. הכא אתמסר לון קדושה. א"ל יאות. והא לא אדכרת מרומחא, עד דנטלת ליה אנא מבתר כתפך, ושוי לך בידך. מכאן ולהלאה תדכר לרומחא, דאיהו בידך. תוב לאתר דשבקת.

פירוש הסולם

קט) א"ר אלעזר הכי וכו': אר"א כך הוא ודאי, ודברים אלו העמדתי אותם. ועוד העמדתי, כי ג' קדושות נמסרו לישראל למטה, מן כתוב הזה, והתקדשתם, והייתם קדושים, כי קדוש אני ה'. והתקדשתם, אחד. והייתם קדושים שנים, כי קדוש אני ה', הרי שלשה. כאן נמסר לנו קדושה. אמר לו הילד, יפה הוא. אבל לא נזכרת מן הרומח עד שלקחתי אותו אני מאחורי כתפך ונתתי אותו בידך מכאן ולהלאה תזכר את הרומח שהוא בידך. חזור למקום שעזבת. דהיינו לדרוש שהתחיל בו.
רומח פירושו הדינין של הנוקבא בלבדם (כנ"ל באות ס"ח). ולפיכך הדרוש של קדושה, שישראל מעוררים בלבדם דינין דמסך שמבחינת המלכות, נבחן לרומח. משא"כ הדרוש של ר' אלעזר, שדבר מעושי דברו שהיא דינין דמלכות, ומלשמוע בקול דברו, שהוא דינין דבינה, נחשב זה לחרב, שיש לו ב' פיות, בינה ומלכות (כנ"ל אות ס"ח) ולפיכך אמר הילד, לא אדכרתא מרומחא דהיינו מדרוש דקדושות, עד דנטלת ליה אנא וכו'. כי הילד הזכירו, וכמו שלקח הרומח ששכחו ועזבו מאחוריו, ונתנו בידו. וז"ש מכאן ולהלאה תדכר לרומחא דאיהו בידך. דהיינו שישתמש עם דרוש הקדושות.