זהר

קט) כ"י, אע"ג דאיהי בכללא, מתברכא מכלהו שית, ומנחלא דעמיקא דמבועא, דנגיד ולא פסיק לעלמין מימוי מלנגדא עלייהו, וינקא לבת. דהא בגין דאיהי בת לה לעלמא עלאה ותתאה, אתברכא מניהו באתערותא דא. דהא בשעתא דכנסת ישראל אתברכא מנייהו, כלהו עלמין אתברכן. ע"ד סובבים את המזבח כמה דאתמר.

פירוש הסולם

קט) כ"י אע"ג דאיהי וכו': כנסת ישראל, שהיא המלכות, אע"פ שהיא בכלל ז' הספירות, היא מתברכת מן כל שש הספירות שלמעלה ממנה, שהם חג"ת נה"י, ומהנחל העמוק שהמבוע נמשך, ומימיו אינם נפסקים לעולם מלהמשך עליהם, על ו' ספירות חג"ת נה"י, והיא יונקת את הבת, שהיא מלכות, כי משום שהיא בת לה, לעולם העליון, שהוא בינה, ולעולם התחתון, שהוא ז"א, היא מתברכת מהם בהתעוררות הזו. כי בשעה שכנסת ישראל מתברכת מהם, כל העולמות מתברכים, שמקבלים ממנה, וע"כ סובבים את המזבח, כמו שלמדנו. ​בז' ימי סוכות, כי המזבח, הוא כנגד המלכות, המקבלת מבינה ומז"א כנ"ל. ובז' הקפות ממלאים אותה בז' ספירות.