זהר

קט) בשמחה סליק לחושבן אד״ן, דאיהו אדנ״י, ארון הברית אדון כל הארץ אתקרי. בר מאת ש׳, דאיהו תלת מאה, ואינון תלת אבהן, דאתחברו בה.

פירוש מעלות הסולם

קט) בשמחה סליק לחושבן וכו׳: תבת בשמחה עולה לחשבון אד״ן שהוא נ״ה, בלי אות ש׳ של בשמחה, כמפורש להלן, שהוא שם אדנ״י, היינו השם של מלכות נוקבא דז״א, והיא נקראת ארון הברית אדון כל הארץ. חוץ מאות ש של בשמחה, שהוא בגימטריא שלש מאות, והם שלשה אבות שהם חג״ת המרומזים בג׳ קוים של ש׳, המתחברים בה.
פירוש: התקונים מבאר המוחין הגדולים של הגאולה, שהם מוחין דגדלות ב׳ הנקראים אור החיה, שזו״ן עולים במקום או״א עלאין, בזווג דלא פסיק, והנוקבא היא במקום אמא עלאה, ונשלמת כמוה, ונחשבת לדכורא בסוד ארון הברית אדון כל הארץ אתקרי, אשר ארון הוא המלכות, ברית הוא היסוד המזדווג עם המלכות, ונקראת אז בשם אדון כמ״ש בזהר (בראשית א׳ אות שצ״ה) ובגין דהאי ארון איהו אדון, בגין שמשא דנהיר לה ונהיר לכל עלמא הכי אתקרי, ומניה נקטא שמא, ואתקרי האי ארון אדון, ברזא דאל״ף דל״ת נו״ן יו״ד וכו', כך אדון אדנ״י דא בדא תליין, עיי״ש. ובהקדמת ספר הזהר (אות י״ז) כתוב וז״ל: ואימתי קשיטא לה בקישוטהא כדקא חזי, בשעתא דאתחזון קמה כל דכורא, דכתיב אל פני האדון ה׳, ודא אקרי אדון כד״א הנה ארון הברית אדון כל הארץ וכו׳ ואתקשטיאת במאני דכורא לקבליהון דכל דכר בישראל. והפירוש הוא, שבעת שהנוקבא עולה לתבונה, ומקבלת המוחין ממנה שהם מוחין דנשמה מישסו״ת הנה אז עוד הקשוטים אינם כראוי, ונבחן אז שהזכרים שבישראל מקבלים מן ז״א שעלה לישראל סבא. אבל בעת שהנוקבא עולה לאמא עלאה היא נשלמת לגמרי, והזכרים שבישראל מתראים לפניה ומקבלים ממנה ונקראת בשם ארון הברית אדון כל הארץ.
וזה אמרו בשמחה בלי הש׳ סליק לחושבן אדן דאיהו אדנ״י דהיינו הנוקבא לעצמה בלי החבור והזווג עם ז״א, בר מאת ש׳ דאיהו תלת מאה ואינון תלת אבהן דאתחברו בה, ועלתה עם ז״א בזווג למקום או״א עלאין, וספירות הבינה הן מאות ולכן ג׳ ווין של הש׳ הם שלש מאות, ואז ארון הברית אדון כל הארץ אתקרי, בסו״ה יראה אל פני האדון ה׳ שגם הזכרים שבישראל מקבלים ממנה.