זהר

קטז) והיך בעי לאתקדשא. בעי חד כלי לתתא, וחד כלי מלעילא, בגין דיתקדש מההוא דלעילא, וההוא דלתתא דיתיב בזוהמא דמסאבו ביה, ודא כלי לקבלא מסאבו, ודא לאתקדשא מניה, דא ברוך, ודא ארור, ולא בעיין אינון מיין דזוהמא, לאושדא לון בביתא, דלא יקרב בהו בר נש, דהא בהו מתכנשי סטרא דלהון, ויכיל לקבלא נזקא מאינון מיין מסאבין.

פירוש הסולם

קטז) והיך בעי לאתקדשא וכו': שואל, ואיך צריכים להתקדש בנטילת ידים. ואומר, צריכים שיהיה כלי אחד מלמטה, וכלי אחד מלמעלה, כדי שיתקדש מהכלי שלמעלה, והכלי שלמטה יושבת בזוהמא שטומאה בו, וזהו כלי לקבל הטומאה, דהיינו מי הרחיצה, וזהו שלמעלה, הוא כלי להתקדש ממנו, שממנו שופכים המים על הידים. זהו שלמעלה ברוך וזהו שלמטה ארור. ולא צריכים לשפוך אלו המים של זוהמא, בבית, כדי שלא יקרב אליהם אדם, כי בהם מתאספים הצד שלהם, שהם הרוחות המזיקים, והאדם יכול לקבל נזק מאלו מים הטמאים.