זהר

קטז) ות"ח, בשעתא דאינון זינין בישין קריבין לפתחא דב"נ זקפן רישא, ומסתכלן בשמא קדישא דאתחזי לבר, דאיהו שדי, דמתעטר בעטרוי, שמא דא שליט על כלהו, מניה דחלין וערקין, ולא קרבין לפתחא דב"נ.

פירוש הסולם

קטז) ות"ח בשעתא דאינון וכו': ובוא וראה, בשעה שאלו מינים הרעים קרבים לפתחו של אדם, נושאים ראשם ומסתכלים בהשם הקדוש הנראה מבחוץ, שהוא שדי, המתעטר בעטרותיו, דהיינו הממשיך כל המוחין אל המלכות (כנ"ל אות ע"ו בהסולם). שם הזה שולט על כולם, ממנו יראים ובורחים, ואינם קרבים לפתחו של האדם.