פירוש הסולם
קטז)
אמר ר' חייא וכו': אר"ח ודאי כך הוא, ויפה הוא, וערבי נחל נקראים, משום שמצד הנחל, שהוא בינה, יוצאות הגבורות, דהיינו הארת חכמה עם הדינים שבהם.
וביום ההוא מתעוררים ומסתיימים. ביום ההוא כתוב, וישב יצחק ויחפור את בארות המים, בארת כתוב חסר
ו', משום שרומז על המלכות שנקראת באר.
וישב, מהו וישב. אלא ביום הראשון של החדש, דהיינו בראש השנה, היתה התחלת הדין בכל העולם, ויצחק, שה"ס קו שמאל, קם לכסא הדין לדון העולם. ביום ההוא, בהושענא רבא,
וישב יצחק, לעורר דינים ולסיים הדינים.
ויחפור את בארת המים, היינו להוריק גבורות לכנסת ישראל, שהיא המלכות המכונה באר, לעורר את המים, שה"ס הארת החכמה, כי המים בגבורות יורדים לעולם, כלומר, שאין הארת חכמה נמשכת אלא עם דינים ביחד (כמ"ש פקודי אות שע"ו ע"ש).
פירוש.
כי בראש השנה התחילו הדינים דקו שמאל להתגלות, שהיתה אז המלכות בסוד ב' מאורות הגדולים, והלבישה קו שמאל דבינה.
ובתקיעת השופר, נתמעט קו השמאל ע"י קו האמצעי, ע"י ב' פעולות, תחילה בסוד המנעולא הממעט אותו לגמרי, ואח"כ ע"י המפתחא, המכשירו לקבל ו"ק דחכמה,
וביוה"כ ע"י עלית המלכות לבינה נגלה בה ו"ק דחכמה, בסוד ה' עינוים שקבלה מקו שמאל דבינה. ואחר יוה"כ התחילו להתגלות החסדים להלביש את החכמה, שאין החכמה מאירה זולתם, ונמשך תקון חכמה בחסדים ע"י הקפת המזבח, עד יום הושענא רבא, שהוא בחינת מלכות,
דז' ימי סוכות ה"ס חג"ת נהי"מ, וע"כ צריכים לעורר מחדש את החכמה בתקון החסדים, בסוד הקפת המזבח, כדי לתקן עמה את יום הז' ולסיים בכלל את המשכת החכמה, כי כיון שהגיעה למלכות, שוב אין צריך עוד להמשיכה. וז"ש,
בהאי יומא, ויושב יצחק, לאתערא דינין ולסיימא דינין. כי אין צריך יותר להמשיך.
