חיפוש מתקדם

חיפוש לפי כותרת
חיפוש בטקסט

אות קטז

זהר

קטז) כלהו אתשקיין ע״י שכינתא, דאיהו כ״ד י״ם. כ״ד ספרין דאורייתא, ודאי אינון כ״ד, דאתמלי מן ימא עלאה דאורייתא, דאיהי כלילא דחמשין אתוון דיחודא, דאינון כ״ה וכ״ה דמיחדין בהון לקב״ה ב׳ זמנין. וכד סליק י״ם חמשין. דא איהו ישאו נהרות דכים, בהפוך אתוון דך ואיהו כד.

פירוש מעלות הסולם

קטז) כלהו אתשקיין ע״י וכו׳: כל הרמ״ח אברים של יסוד דז״א מושקים בהארת חכמה ע״י השכינה שהיא מלכות. שהוא נעשה כ״ד י״ם, ומפרש כ״ד הם כ״ד הספרים שבתורה נביאים כתובים ודאי הם כד היינו אור החסדים שנתמלא בהארת חכמה מן ים העליון של התורה, היינו בינה שממנה באים כל המוחין לז״א שנקרא תורה, שהיא הכולל של החמשים אותיות היחוד שהן כ״ה וכ״ה, היינו החמשים שערים שבימין ושמאל דבינה שבהם, היינו במוחין הללו, מייחדים להקב״ה ושכינתו פעמיים בכל יום וכ״ד כ״ד, אותיות של בשכמל״ו שאומרים בכל יום פעמיים, עולים י״ם חמישים. וזהו שכתוב ישאו נהרות דכים שבהפכת האותיות ד״ך הוא כד, ונעשה צירופו כדים.
פירוש: יסוד לפי עצמו, הוא תמיד בחסדים מכוסים מחכמה, חוץ כשמתחבר עם המלכות להשפיע בה חכמה אז מאירה החכמה גם בו, ואז הספירות שבו יש להן כל המוחין דגדלות המאירים הן בחכמה והן בחסדים, ומתפשטות להאיר גם ממעלה למטה כטבע החכמה, וזה אמרו כלהו אתשקיין ע"י שכינתא כל הרמ״ח אברים שה״ס הכלים דחסדים הכלולים ביסוד, שהוא נעשה כ״ד-ים כ״ד ספרין דאורייתא, שהם בחי׳ ז״א שאין בו אלא בחי׳ חסדים לבד ואין בו הארת חכמה, אלא בשעה שז״א מזדווג עם המלכות שבה מקום גילוי החכמה, אז גם הוא נכלל מן החכמה שבמלכות ואז ודאי אינון כ״ד דאתמלי מן ימא עלאה דאורייתא כי יורדת אליו עטרה מאמא הנכללת גם מחכמה, בסו"ה אשת חיל עטרת בעלה, שע״י מלכות שהוא אשת ז״א קונה ז״א העטרה השלמה שלו. (זהר פרשת בלק דף קנ״ח בסולם ד״ה פירוש).
וכד סליק י״ם חמשין פירוש: סוד יחודא עלאה הוא היחוד של שמע ישראל הוי״ה אלקינו הוי״ה אחד, שיש בו כ״ה אותיות והיחוד של ערב ובקר ה״ס כ״ה כ״ה ב׳ פעמים, שבגימטריא חמשים. וסוד יחודא תתאה הוא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שיש בו ב׳ פעמים כ״ד כ״ד אותיות כ״ד מבערב וכ״ד מבקר. והענין הוא כי יחודא עלאה ה"ס חג״ת עד החזה, ויחודא תתאה הוא מחזה ולמטה, והדינים של המסך דחיריק הם במקום נקודת החזה שמשם שורש המלכות, ולכן לז״א אין הדינים פוגמים כלל להיותם בסיום שלו, כי עיקר ז״א הוא חג״ת עד החזה, ואין הדינים פוגמים למעלה ממקום יציאתם. אבל המלכות נפגמת מהם, להיותם בשורש שלה. והדינים ההם מתתקנים בסוד היחוד ולא בשלימות כל כך עד שיבואו במספר האורות להשלים כ״ה בחינות, וע״כ הם רק כ״ד אותיות, כי חסר השלמות שבשורש שהיא נקודת החזה, וזה נשלם ע״י היחוד של יחודא עלאה בתתאה בסו״ה וחסידיך יברכוכה, יברכו כה. וזה אמרו וכ״ד כ״ד סליק י״ם חמשין וכו׳. (עיין זהר תרומה אות רמ״ד) כ״ה לקבל כ״ב אתוון ואורייתא ונביאים וכתובים דאינון כללא חדא ורזא חדא. (רע״מ פרשת ואתחנן בסולם מאמר יחוד עליון ויחוד תחתון).