פירוש הסולם
קטו)
רזא דרזין לאינון וכו': סוד הסודות לאלו המסתכלים בסודות החכמה.
ה' זו, שהיא חצי הגוף של הלבנה, שהיא המלכות, והיא בעיגול, כמו שאמרנו בנקודה העומדת באמצעה, יש לשאול, למה היא חצי העיגול. ומשיב, אין זה, אלא משום שהיא סתומה מצד זה ופתוחה מצד זה. כנקבה הפתוחה אל הזכר, לקבלו בתוכה, ולהאיר ממנו, ולהתחבר עמו. וע"כ היא פתוחה אליו לקבלו. ואז נקראת
ה'. מה היא
ה'. היא כמי שאומר הנה אני. כלומר
הא בלשון ארמי פירושו
הנה. וע"כ בשעה שהמלכות מוכנת לקבל מז"א, היא כאלו אומרת לו הנה אני. וע"כ נקראת
הא. ביאור המאמר, כי נתבאר לעיל
(באות צ"ט. ובאות ק"ו) שג' בחינות יש, שהן,
נשמה, גוף, לבושי הגוף, עש"ה. וגם כאן בציור ה
ה' מבאר אותה על פי ג' בחינות ההן. וז"ש
(באות קי"א) סיהרא כד שלטא ואתקשטת לגבי שמשא לקבלא נהורא מניה, דהיינו בשעה שהמלכות מזדווגת עם ז"א הנקרא שמש לקבל ממנו אור,
אינון קיימין כתרין רחימין דא לקבל דא, כלומר, ששניהם נמצאים אז בבחינה אחת, וכמו שז"א הוא בבחינת חסדים מכוסים שמקבלם מאו"א עלאין, אף המלכות היא בחסדים מכוסים כמוהו. וזה נבחן שהם דומים לאו"א עלאין, הנקראים
תרין רחימין, וז"ש
אינון קיימין כתרין רחימין וכו'. והארת הזווג הזה שמקבלת מז"א היא עיקר האור שלה. כמ"ש לפנינו. והיא בחינת
נשמה אל המלכות. אח"כ מבאר בחינת
גוף של המלכות, וז"ש
(באות קי"ב) ושבעין ותרין סנהדרין קיימין כפלגו גורן עגולה שזה רומז על השם הקדוש ע"ב, היוצא מג' הפסוקים ויסע, ויבא, ויט, שה"ס חג"ת דז"א הנקרא
גוף, כמ"ש בזהר
(בשלח אות קע"ג) וז"ש
למעבד גופא לסיהרא, שע"ב סנהדרין עושים בחינת הגוף אל המלכות, שבו מתלבשת
הנשמה הנ"ל. והגוף של המלכות נעשה על ידיהם, כפלגו גורן עגולה, כי כך היא צורת הלבנה, מטרם שהיא במילואה, שענינה יתבאר לפנינו. ואחר שביאר בחינת הנשמה והגוף של המלכות, מבאר בחינת
הלבושים שלה, וז"ש
(באות קי"א) ואינון בתולאן דקיימין בהדה אתקשטן ואתתקנן וכו' שהן המדרגות הנמשכות מכלים דאחורים של המלכות, ולפי שאין המלכות מקבלת חכמה אלא בכלים דאחורים, ע"כ צריכה לאלו הבתולות שישלימו הכלים דאחורים שלה
(כמ"ש בזהר ויקהל אות נ"ג ע"ש) והן נחשבות
ללבושים אל הגוף שלה.
ואחר שביאר סוד ג' הבחינות, נשמה גוף לבושים שבמלכות, חוזר לבאר היטב ענין הארת הזווג שמקבלת מז"א, שהיא עיקר הארתה, שהיא בחינת נשמה שלה. וז"ש
(באות קי"ג) ודא נקודה באמצעיתא דההיא נקודה נטלא נהורא מן שמשא וכו'. כי נקודה דאמצעיתא, ה"ס יסוד דמלכות המקבלת מזווג השלם של פנימיות ז"א, הנקרא שמש. וז"ש,
וסיהרא לא אתנהירת אלא מגו חד נקודה דקיימא ואסתים גו אמצעיתא, כי רק היא מוכשרת לקבל הארת הזווג דז"א. וז"ש
(באות קי"ד) והאי נקודה דקיימא באמצעיתא נטיל כל נהורא, שהיא מקבלת מפנימיות ז"א מרוח השלם שלו, כנ"ל, שזה כולל כל האור שבה. כי אין לה אז, רק אור החסדים הזה השלם שמקבלת מז"א, וז"ש
(באות קט"ו) האי
ה' דאיהי פלגו דגופא דסיהרא וכו', כי שלמות הלבנה היא בב' אורותיה ביחד, בחכמה ובחסדים, ומתוך שאינה מקבלת בעת הזווג רק חסדים בלבד, ע"כ נבחנת שהיא במחצית הגוף שלה, דהיינו רק בחסדים. וז"ש,
אמאי איהו פלגא, לאו, אלא סתימא מסטרא דא, דהיינו שהיא סתומה מלקבל חכמה,
ופתיחא מסטרא דא, שהיא פתוחה רק לקבל חסדים מבעלה. וע"כ אין לה אלא מחצית גופה. וז"ש,
וכדין אקרי ה"א. מאי ה"א, כמאן דאמר הא אנא, דהיינו כמו שאומרת לז"א, הנה אני מוכנת לקבל אור החסדים שלך.
