זהר

קטו) דחיל רבי שמעון ובכה. אמר, ה' שמעתי שמעך יראתי. האי קרא חבקוק אמר, בשעתא דחמא מיתתיה, ואתקיים על ידא דאלישע. אמאי אקרי חבקוק. בגין דכתיב למועד הזה כעת חיה את חובקת בן. ודא בריה דשונמית הוה. ותרין חבוקין הוו, חד דאימיה, וחד דאלישע. דכתיב וישם פיו על פיו.

פירוש הסולם

קטו) דחיל רבי שמעון וכו': פחד ר' שמעון ובכה, אמר, ​ה' שמעתי שמעך יראתי. מקרא זה אמר חבקוק, בשעה שראה מיתתו, ואת התחיה שלו על ידי אלישע. למה נקרא חבקוק. הוא בשביל שכתוב, ​למועד הזה כעת חיה את חובקת בן. כי זה, חבקוק, היה בנו של השונמית. ושני חבוקים היו, אחד של אמו, ואחד של אלישע, שכתוב, וישם פיו על פיו.
ביאור הדברים, דלכאורה יש לשאול, איך יתכן שאלישע הנביא ימשיך לשונמית בברכתו זרע שאינו של קיימא. והענין הוא, כי אלישע הנביא היה גדול מכל הנביאים לבר ממשה. (כמ"ש הזוהר בשלח אות ב'). והוא זכה לבחינת הנשמות מג"ע העליון, שהב"ן שלהן היה כבר בתכלית הטהרה והשלמות כמו לע"ל. ולפיכך בעת שהמשיך לה הבן לא נזהר לקשרו בעלמא דדכורא, כי אמר לה את חובקת בן, וקשר את החבוק בסטרא דנוקבא לבדה, ומתוך שהנוקבא שהיא הב"ן קרובה לקליפות וס"א, ע"כ נאחז בו הס"א ומת. ונמצא שסבת המיתה אינה אלא מטעם רוממותו הנשגבה של הנביא, להיות הב"ן שלו עצמו כבר נקי מכל אחיזת הס"א והמיתה, וזה שהתפלא הנביא (מלכים ב' ד' כ"ז) ​וה' העלים ממני ולא הגיד לי. כלומר שלא היה לו מקום אפילו להעלות שיתכן שתארע בו מיתה מחמת התקשרותו בב"ן לבדו. ולפיכך היה צריך לחזור ולהחיותו ולקשרו בעלמא עלאה בסוד תחית המתים כמו שיתבאר לפנינו.
וסוד החיבוק הוא, כי עצם הולד הוא הלובן שבו, שמאבא ​(נדה לא.), שה"ס חכמה, כי החכמה נקראת בשם לובן, כנודע, וה"ס ​כולם בחכמה עשית (תהלים ק"ד). אמנם ללבוש חסדים צריך, כי אין מציאות לחכמה בלי לבוש חסדים. וע"כ צריכים לבחינת האודם דאמא, שה"ס המסך הממשיך חסדים להלביש החכמה. ונבחן שע"י החיבוק של החסדים לחכמה נמשך ומתקיים הולד. וז"ש ודא בריה דשונמית הוה כלומר, החיבוק הזה דחסדים בחכמה, שנעשה על הולד, היה כולו מאמו השונמית, דהיינו מסטרא דב"ן בלבד.
וז"ש, ותרין חבוקין הוו, חד דאימיה וחד דאלישע: כי בעת שהחיה אותו, היה ממשיך לו בחינת לובן ואודם מחדש, ונמצא שאלישע עשה לו חיבוק שני, הרי שתרין חיבוקין היו לו, חד דאימיה וחד דאלישע.