זהר

קטו) ותאנא, זכאה חולקיהון דישראל יתיר מכל עמין עע"ז דקב"ה בעי לדכאה להו, ולרחמא עלייהו, דאינון חולקיה ועדביה, הה"ד כי חלק יי' עמו וגו', וכתיב ירכיבהו על במתי ארץ. על במתי ארץ דייקא. דהא אינון אתאחדן לעילא לעילא. וע"ד קב"ה רחימותא דיליה אתדבק בהו, הה"ד אהבתי אתכם אמר יי', וכתיב כי מאהבת יי' אתכם וגו', ומגו רחימותא יתירא דרחים להו, יהב לון יומא חד בשתא לדכאה להו, ולזכאה להו מכל חוביהון, דכתיב כי ביום הזה וגו'. בגין דיהון זכאין בעלמא דין, ובעלמא דאתי, ולא ישתכח בהו חובא. וע"ד ביומא דא, מתעטרין ישראל, ושלטין על כלהו גרדינין, ועל כלהו טהירין.

פירוש הסולם

קטו) ותאנא זכאה חולקיהון וכו': ולמדנו, אשרי חלקם של ישראל, יותר מכל העמים עכו"ם, שהקב"ה רצה לטהרם ולרחם עליהם, שהם חלקו ונחלתו. ז"ש, כי חלק ה' עמו וגו' וכתוב, ירכיבהו על במתי ארץ. על במתי ארץ הוא בדיוק, שהם מתאחדים למעלה למעלה, בז"א, וע"כ הקב"ה, האהבה שלו מתדבקת בהם, ז"ש, אהבתי אתכם אמר ה'. וכתוב, כי מאהבת ה' אתכם וגו'. ומתוך אהבה יתירה שאוהב אותם, נתן להם יום אחד בשנה לטהרם ולזכות אותם מכל עונותיהם. שכתוב, כי ביום הזה וגו'. כדי שיהיו זכאים בעולם הזה ובעולם הבא, ולא ימצא בהם חטא. וע"כ ביום הזה מתעטרים ישראל ושולטים על כל חוקרי הדין, ועל כל הרוחות.