זהר

קטו) עד דיתער יהו״ה דאיהו רחמי, לקיימא ביה וברחמים גדולים אקבצך. גדולים אתקריאת: מסטרא דהאל הגדול, דאיהו חסד. ושכינתא ביה סלקא, לאתקרי גדולה. וביה ודאי רזא דפורקנא, כגוונא דא יוד הא ואו הא יהו״ה.

פירוש מעלות הסולם

קטו) עד דיתער הוי״ה וכו׳: עד שיתעורר השם הוי״ה שה״ס ז״א, שהוא רחמים, לקיים בו מה שכתוב, וברחמים גדולים אקבצך, גדולים נקראים מבחינת של האל הגדול שהוא חסד, העולה להיות חכמה, והשכינה שהיא מלכות עולה עמו, ונקראת גדולה. וודאי שבו, היינו בשלמות הז"א, הוא סוד הגאולה, כעין זה יו״ד ה״א וא״ו ה״א הוי״ה, שהוא ז״א במילואו שהוא שם מ״ה בגימטריא אדם.
פירוש: הסבא ביאר שסוד הגאולה אינו בשלימות המלכות ע״י עצמה, אלא בשלימות הז״א, כשז״א יקבל מוחין שלימים מבחינת החכמה בקביעות, וישפיע אותם אל הנוקבא, אז תהיה הגאולה. בסוד וא״ו יוקים לה״א (זהר וירא אות תמ״ד) וכמו שיתבאר להלן. וזה אמרו קם סבא ואמר אדנ״י במחשבה סלקא דהיינו שמלכות עולה עד לחכמה שנקראת מחשבה. ולאו בחושבן שיהיה בה עצמה זווג בחו״ב שלה, להמשיך ג״ר דחכמה דשמאל שנקראת חשבון, ועליה אתמר ה״ס כל בשר וגו׳ יתער ביה כמאן דאתער משנתיה וחזר לשנתיה, היינו בתחלת הזווג מתעורר כמי שמתעורר משנתו ופותח את עיניו וממשיך את הארת ג״ר דחכמה, כי אי אפשר שתצא ו״ק דחכמה בחסרון ג"ר, ופתיחת עינים ה״ס המשכת חכמה כי עינים הם חכמה אבל וחזר לשנתיה להארת ו״ק ולהלביש החכמה בחסדים. עד דיתער הוי״ה דאיהו רחמי וכו׳ ואז מההוא אלף שתיתאה אתתקף ה״א וכו׳ יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא, ומבועי דחכמתא לתתא ויתתקן עלמא (זהר וירא אות תמ״ה).